נורא. וגם מפוזרת, מאותה סיבה. אני לא אמרתי לך את הסיבה, מאותה סיבה שאני מפוזרת כל-כך ומוזרה בזמן האחרון. אז תדע לך - חסר לי מישהו. חסר לי מאוד מאוד. נשאר מקום ריק, אתה מבין? (בכאב אמיתי). אתה חושב שאתה יכול להבין את זה? אין לך מושג (לחלון) כמה שהמישהו הזה חסר לי... כל המקומות האחרים דווקא תפוסים, יש כל מיני דברים בעולם. מחשבות. פחד. אבל מקום אחד נשאר ריק. ו... כשאני נזכרת בזה אני נעשית נורא מוזרה (בוכה חרש). מה רצית קודם? מה זה היה? פתאום אני שוכחת הכל חוץ מהמקום הריק הזה שנשאר, כי הוא כל הזמן ריק, וכל הזמן ריק וריק!!

(מתוך מחזה גנוז מאת תרצה אתר שנקרא "רעב אחר".)

"בארצנו אסור שיהיו דמדומים עצובים, או גשרים גבוהים על נהרות. בשעה שכזאת שבין חושך לאור, אסור לעולם שיגיע הקור."

הנפש הטובה מסצ'ואן- ברטולד ברכט

Elphaba: What a touching display of grief.

Glinda: I don't think we have anything further to say to one another.

Elphaba: I wanted something to remember her by, and all that is left were those shoes, and now that wretched little farm girl has walked off with them. So I'd appreciate some time, alone, to say goodbye to my sister.

Elphaba: Nessa, please, please, please forgive me...

Glinda: Elphie... you mustn't blame yourself. It's dreadful, it is, to have a house fall on you, but accidents will happen.

Elphaba: You call this an accident?

Glinda: Yes! Well, maybe not an accident...

Elphaba: Well, what do you call it?

Glinda: Well... a regime change. Caused by a bizarre and unexpected twister of fate.

Elphaba: You think cyclones just appear out of the blue?

Glinda: I don't know, I never really...

Elphaba: No, of course you never! You're too busy telling everyone how wonderful everything is!

Glinda: I'm a public figure, now. People expect me to...

Elphaba: Lie?

Glinda: Be encouraging! And what exactly have you been doing besides riding around on that filthy, old thing?

Elphaba: Well, we can't all come and go by BUBBLE!  Who's invention was that, the Wizard's? Of course, even if it wasn't I'm sure he'd still take credit for it.

Glinda: Yes, well, a lot of us are taking things that don't belong to us, aren't we?

Elphaba: Now wait just a clock tick! I know it may be difficult for that blissful, blonde brain of yours to comprehend that someone like him could actually choose someone like me! But it's happened... it's real. And you can wave that ridiculous wand all you want, you can't change it! He never belonged to you, he doesn't love you, and he never did! He loves me!

Glinda slaps her.

Elphaba: cackles. Feel better now?

Glinda: Yes, I do.

Elphaba: Good, so do I.

[Wicked, the musical]

כשהעין מרפרפת עלי ועוברת הלאה, היא מוצאת בין איזה חן, אבל כשהמבט ננעץ בי אני מתגלה במלוא כיעורי. איך לעשות שהמבטים רק ירפרפו, דופה, שהמבטים רק ירפרפו ולא יינעצו?"

[חנוך לוין, מתוך "קרום - מחזה עם שתי חתונות ושתי לוויות"] מוקדש לדור.

Andrea: unhappy is the land that breeds no hero.

Galileo: no, Andrea. Unhappy is the land that needs a hero.

Bertolt Brecht

מתוך המפעלים, מתוך המשרדים
מבין רגלי נשים, מבין הילדים
הצפירה תיקח אותנו,
לשדות האדומים

למלחמה יש רחם, אנחנו נולדים
לפחד יש חיים, שלא ידענו לפנים
גברים סוטים היינו, אבות ובעלים
הפכנו ציידים בשדות האדומים

איך הלכו שנים,
השבט חוזר אל
השדות האדומים

אהוד בנאי, השדות האדומים.

מתוך המחזמר מאמי (שהוא גם שם השיר המפורסם מהמחזה). ממולץ בחום להקשיב לדיסקים כי אין איך לראות את המחזה כרגע.

525,600 minutes, 525,000 moments so dear.
525,600 minutes - how do you measure, measure a year?
In daylights, in sunsets, in midnights, in cups of coffee.
In inches, in miles, in laughter, in strife.
In 525,600 minutes - how do you measure a year in the life?
How about love? How about love? How about love? Measure in love.
Seasons of love.

525,600 minutes! 525,000 journeys to plan.
525,600 minutes - how can you measure the life of a woman or man?

In truths that she learned, or in times that he cried.
In bridges he burned, or the way that she died.

It's time now to sing out,
tho the story never ends let's celebrate remember a year in the life of friends.
Remember the love!
Remember the love! Remember the love!
Measure in love.
Seasons of love! Seasons of love.

[Seasons of Love - Anthony Rapp, Adam Pascal, Daphne Rubin-Vega, Jesse L. Martin, Wilson Jermaine Heredia, Idina Menzel, Fredi Walker, Taye Diggs ]

היא לי עצה נתנה. אני, עיניי לה.
איני יורד ימים, אך עד קצווי תבל אפליג ואחרף נפשי, לו אך אמצא אוצר חמדה כמוך.

[מתוך "רומיאו ויוליה", ויליאם שייקספיר].

רואה היית סומק על פניי על כי שמעת לווידוי לבי. לוואי שמרתי על דרכי נימוס, לוואי הכחשתי כל אשר אמרתי, אבל הקץ לצחצחות שפתיים. אהבתני?
הו, ידעתי, הן תשיב לי ותשובתך נאמנה אליי אך אל תאוץ להישבע, רומיאו, פן תיכשל ושבועתך חיללת.
ודאי, ירא שלי, כיוון שהאהבה טורפת את נפשי תראיני כפזיזה וקלת דעת, אולם נאמנה אני מאלה המיטיבות כל כך להצטנע.
לילה טוב, לוואי ונועם המנוחה שמקרבי יבוא אל לבבך.

[מתוך "רומיאו ויוליה"/ ויליאם שייקספיר.]

שהוריו אומרים: עד גיל 18/

זה מוכרח להיגמר!/

וכך 18 שנה/

ועוד 18 שנה/

ועוד 18 שנה/

הלוא מרוב שמצפים לחיים

- לא חיים"

[מתוך המחזה "רצח" של חנוך לוין]