אני מרחם על השמש הרותחת מעלינו אדומה ועגולה.

כי אם אצלנו חם כל כך, תארו לכם איך זה אצלה.

[יהונתן גפן, אין לי מושג מהיכן זה לקוח.]

לא כל כך טובה שלא יהיה נחמד שרק יהיה ליד"

[ 'ואולי' מילים וביצוע: אביגיל רוז, לחן:אביגיל רוז ויוני בלוך. ]

"youre a girl in love with a girl, aren't you?"
"No!!!!! I'm paulie in love with tori, rememeber? and Tori is...she IS in love with me. because she is mine and I am hers and neither of us are lesbians"

[מתוך 'אבודות והוזות', ליאה פול / 2001 ]

"הבן שלי מת" אמרה בהחלטיות אדיחה וצוננת. "הוא נפגע על ידי מכונית ביום שני בבוקר. אנחנו חיכינו איתו עד שהוא מת. אבל, כמובן, אי אפשר לצפות ממך לדעת את זה, נכון? אופים לא יכולים לדעת הכל - נכון, אדון אופה? אבל הוא מת. הוא מת, מנוול שכמוך!" באותה פתאומיות שאגרה בתוכה, שכן הזם התחלף במשהו אחר, סחרחורת של בחילה, היא נשענה על שולחן העץ המאובק בקמח, שמה את ידיה על פניה ומיררה בבכי, כשכתפיה עולות ויורדות. "זה לא צודק." אמרה. "זה לא, לא צודק"

"תרשו לי להגיד לכם כמה אני מצטער", אמר האופה ושם את מרפקיו על השולחן. "אלים לבדו יודע כמה שאני מצטער. תשמעו אותי. אני סתם אופה. אני לא מתיימר להיות שום דבר אחר. אולי פעם, אולי לפני שנים, הייתי יצור אנושי ממין אחר. כבר שכחתי, אני לא בטוח. אבל אני כבר לא, אם אי-פעם. עכשיו אני סתם אופה. זה לא תירוץ על מה שעשיתי, אני יודע. אבל אני מצטער צער עמוק. אני מצטער על הבן שלכם, ומצטער על החלק שלי בזה" אמר האופה. הוא פרש את ידיו על השולחן והפך אותן כשכפותיו נתגלו. " אין לי ילדים בעצמי, אז אני יכול רק לתאר לעצמי מה שאת מרגשים בוודאי. כל מה שאני יכול להגיד לכם עכשיו זה שאני מצטער. תסלחו לי אם אתם יכולים" אמר האופה. "אני לא איש רשע, אני לא חושב לא רשע, כמו שאמרת בטלפון. אתם צריכים להבין שהכל מסתכם בזה שאני כבר לא יודע יותר איך להתהג, כמו שזה נראה. בבקשה" אמר האיש, "תרשו לי לשאול אתכם אם יש לכם בלב סליחה בשבילי?"

[מתוך "דבר קטן וטוב" של ריימונד קארבר]

כןכן, בגרות ספרות.

אני לא מסתובב ברחוב. בחורה, עם אופי וקצב ברגליים, אני לא יכול לתת לה לחכות."

['קצב ברגליים' ביצוע, מילים ולחן: בעז בנאי]

בקומה שלישית, חזית, ומנסה להבין מה הדעה שלי בקשר לזה. אני מוזר קצת בקטע הזה של הדעות. לפעמים באים אלינו חברים ביום שישי ומתווכחים על כל מיני דברים, בהתרגשות. פעם אחת אפילו מישהו קם באמצע כועס והלך הביתה. וכל הזמן הזה אני רק יושב לידם, ומסתכל בטלווזיה, בלי ווליום, קורא את הכתוביות. לפעמים בלהט הוויכוח, מישהו עוד יכול לשאול אותי מה אני חושב. ואז אני לרוב עושה כאילו שאני חושב, מתקשה לנסח, ותמיד יש איזה אחד שמנצל את זה ומתפרץ.

אבל שם מדובר בדעה שלי בנושאים יותר כללים, פוליטיקה וכאלה, וכאן זה בכך זאץ חברה שלי, ולא סתם, ערומה. כדאי מאד, אני חושב, שתהיה לי דעה.

['חברה שלי ערומה', מתוך אניהו של אתגר קרת.]

השמיים יורדים אל חלוני
חורף בחוץ וקיץ בי
האם אתה זוכר?
כשהשתיקות ארוכות, זוכר
והמילים רחוקות,
איך הייתי בך
ורציתי לבכות...

הימים נאספו לביתי
השנים נחרטו בגופי
האם אתה זוכר?
נגיעות חטופות, זוכר
האם היית שלי
כשעטפתי אותך
ורציתי לבכות...

ידעתי תמיד שזה יגמר
ידעתי תמיד שאני אשאר. לבכות...

['לבכות', מילים: יאיר לפיד, לחן: רמי קליינשטין, ביצוע: ריטה.]

בתוך הראש
ולא יהיו פחדים לא מובנים,
שלא אפול לרחוב עייף מול כולם.

לפעמים זה עוזר
שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים
משחקים הרבה בכדורים
בוכים."

['אל תלכי', מילים ולחן: עופר מאירי, ביצוע: מטרופולין.]

חזר בו עם עלות השחר..."

['חיה לי מיום ליום' מילים: חנוך לוין, ביצוע: ריטה]

"הפרחים גידלו קוצים במשך מיליוני שנים, ובמשך מיליוני שנים הכבשים אכלו אותם בכל זאת. האם אין זה חשוב להבין מדוע הפרחים טורחים כל כך לגדל קוצים שלעולם אינם מסייעים להם? האם המלחמה בין הפרחים לכבשים איננה חשובה? האין זה רציני וחשוב יותר מסיכומיו של האיש השמן בעל הפנים האדומות?
ואם אני מכיר פרח אחד אשר הוא יחיד ומיוחד בעולם, ואיננו גדל בשום מקום אחר אלא על הפלנטה שלי, וכבשה קטנה עלולה לקטום אותו בנגיסה אחת באיזה בוקר בלי להבין את אשר היא עושה, זה איננו חשוב?"
פניו שבו והאדימו.

"אם מישהו אוהב פרח, שיש רק אחד כמוהו בין כל מיליון-מיליוני הכוכבים, די לו להביט בכוכבים כדי להיות מאושר. הוא אומר לעצמו: 'אי-שם הפרח שלי נמצא...' אבל אם כבשה תאכל את הפרח, יהיה זה עבורו כאילו כל כוכבי השמים חַשְׁכו באחת! וזה לא חשוב בעיניך!"

יותר לא יכול היה לומר כי פרץ בבכי.

[הנסיך הקטן\אנטואן דה סנט אקזופרי]

ואלה שרצית ישקו לך, ואלה שלא - ילחצו את היד. ורק הוא יישאר, הגבר שאיתו את חיה, יפה ומבין מתמיד. אם תרצי תעשו אהבה, או שיעשה את גופך בשמן, שנרקח בחנות, לפי מרשם מיוחד. אם רק תבקשי, יעמעם את נורת ההלוגן ותשבו חבוקים בדממה, ממתינים לזריחה.

באותו ערב קסום, גם אני אהיה שם, אשתנה מילק שייק וניל, אחייך חיוך אמיתי, אטעם אוכל מדהים. אם רצית - אנשק לך, או שאולי רק סתם, אלחץ את היד . . . . . . . . " 

['היום יום הולדתך' מתוך צינורות\אתגר קרת.]

הנה רק עכשיו הגעתי עד לכאן בזחילה
ולמדתי עד הסוף איך
בבקשה וסליחה
קפצו לי על הראש
הייתי שומעת ורואה
אבל עשיתי את עצמי טיפשה
תראה,
אני כל כך ריקה.

להשתנות זה קטן כל הזמן משתנים
אולי הייתי צריכה אני
להזהר
ונפגעתי, אז מה? כולם נפגעים
והסתרתי הרבה,
עכשיו אי אפשר יותר.

ברוח הם עפים,
באור נעלמים,
בגשם נמסים,
בלילה הם לא מוצאים...
אלף רסיסים

ואתה ששומע, אם עוד לא מאוחר
אל תתאהב ואל תרצה שום-דבר,
או שתגיד לי עכשיו איך אוספים
אלף רסיסים

[שילה פרבר\אלף רסיסים]