"All these thousands of miles later, all these different people I've been, and it's still the same story. Why is it you feel like a dope if you laugh alone, but that's usually how you end up crying? How is it you can keep mutating and still be the same deadly virus?"

[Invisible Monsters \ Chuck Palahniuk]

"Now," those plumbago lips say, "You are going to tell me your story like you just did. Write it all down. Tell that story over and over. Tell me your sad-assed story all night." That Brandy queen points a long bony finger at me.

"When you understand," Brandy says, "that what you are telling is just a story, it isn't happening anymore. When you realize the story you're telling is just words, when you can just crumble it up and throw your past in the trashcan," Brandy says, "then we'll figure out who you're going to be."

[60-61, Invisible Monsters by Chuck Palahniuk]

“The Atmosphere was not helped by my mother laughing openly at their Christmas tree, on which were arranged twenty-five gingerbread man, each hanging by their necks from a noose-like silver ribbon. “I thought you were against the death penalty, Tania” she said."

"A weekend of non-stop toil. The washing, ironing, folding, putting away of clothes! The washing, drying and putting away of crockery! The sucking up dirt from the floors! The endless wiping of surfaces! The Constant preperation of food! I should have a woman to do all this for me. A woman I don't have to pay. A wife."

As far as my eyes can see There are shadows approaching me And to those I left behind I wanted you to know You’ve always shared my deepest thoughts You follow where I go And oh when I’m old and wise Bitter words mean little to me Autumn winds will blow right through me And someday in the mist of time When they asked me if I knew you I’d smile and say you were a friend of mine And the sadness would be lifted from my eyes Oh when I’m old and wise As far as my eyes can see There are shadows surrounding me And to those I leave behind I want you all to know You’ve always shared my darkest hours I’ll miss you when I go And oh, when I’m old and wise Heavy words that tossed and blew me Like autumn winds that will blow right through me And someday in the mist of time When they ask you if you knew me Remember that you were a frined of mine As the final curtain falls before my eyes Oh when I’m old and wise As far as my eyes can see...

You and me, we used to talk
Like a river underground, the sewer where we used to walk.
The hole at the end empties out to the pier
Where paperboats disappear

Me, I try to send this note,
Float it like a paper boat,
But paper sinks and words are weak.
I try but I don't speak

Join together in the silent snow
Turn our faces up to see
Not endless night, but day
A pier
And you and me, talking.

(Joan of Arcadia, 1x20, Anonymous)

She was staring straight at me. Her eyes were brown. Okay, maybe I look rich, but I wouldn't let some 'Cliffie-even one with pretty eyes-call me dumb. "What the hell makes you so smart?" I asked.
"I wouldn't go for coffee with you," she answered.
"Listen-I wouldn't ask you."
"That," she replied, "is what makes you stupid."

["Love Story", Erich Segal]

"So why did I do it? I could offer a million answers, all false. The truth is that I'm a bad person, but that's going to change, I'm going to change. This is the last of this sort of thing. I'm cleaning up and I'm moving on, going straight and choosing life. I'm looking forward to it already. I'm going to be just like you: the job, the family, the fucking big television, the washing machine, the car, the compact disc and electrical tin opener, good health, low cholesterol, dental insurance, mortgage, starter home, leisurewear, luggage, three-piece suite, DIY, game shows, junk food, children, walks in the park, nine to five, good at golf, washing the car, choice of sweaters, family Christmas, indexed pension, tax exemption, clearing the gutters, getting by, looking ahead, to the day you die." (Trainspotting)

because its surrender. I say make time to dance alone with one hand waving free." (Elizabethtown)

..."האין זה מוזר לחיות בבדידות, דיק? אין לאן ללכת. האם רק נאהב ונאהב ודי? אבל זו אני שאוהבת יותר, ואני יודעת מתי אתה רחוק ממני, אפילו קצת. אני חושבת שזה נפלא להיות בדיוק כמו כולם, להושיט יד ולמצוא אותך חם לצידי במיטה."

"החיים משעשעים במחיצתו של דיק -  האנשים בכיסאות-הנוח מסתכלים בנו ואשה אחת מנסה לפענח מה אנחנו שרים. לדיק נמאס לשיר את זה, ואני ממשיכה לבדי. את תהלכי אחרת לבדך, יקירתי, באוירה דחוסה יותר, מפלסת לך נתיב בין צללי הכסאות, בתוך עשן הארובות הנוטף מים. תחושי בבבואתך כשהיא משתקפת בעיני רואיך. שוב אינך מבודדת; אבל מסתבר שעליך לנגוע בחיים כדי לצמוח מתוכם."

"...כשאבריא אני רוצה להיות אישיות בעלת שיעור-קומה כמוך, דיק - הייתי לומדת רפואה, אלא שמאוחר מדי. אנחנו חייבים להוציא את כספי ולרכוש לנו בית - נמאס לי לגור בדירות שכורות ולחכות לך. אתה משתעמם בציריך ואינך מתפנה פה לכתיבה, והרי אמרת שזו תעודת עניות למדען אם אינו כותב.  ואני אבדוק את כל האפשרויות ואבחר במשהו שאוכל להשתלם בו באמת, ויהיה לי במה להיאחז אם אתמוטט שוב. אתה תעזור לי, דיק, כדי שלא ארגיש את עצמי אשמה כל-כך. נחיה בקרבת חוף שטוף שמש, במקום שנוכל להיות שזופים וצעירים ביחד."

"...אייב נורת אומר שאני שתקנית. אחרי שהבראתי בפעם הראשונה הייתי מדברת הרבה עם דיק עד שעה מאוחרת בלילה, כששנינו ישובים במיטה ומציתים סיגריות, ואחר-כך עם עלות השחר הכחול, צוללים אל תוך הכרים להימלט מן האור. לפעמים אני שרה, ומשחקת עם חיות-הבית, ויש לי כמה ידידים - מרי, למשל. כשמרי ואני משוחחות אף אחת משתינו אינה מקשיבה לדברי חברתה. שיחה היא עיסוק גברי. כשאני מדברת אני אומרת לעצמי שאולי אני דיק. וכבר הייתי גם בני, כשזכרתי כמה נבון הוא ושקול. לפעמים אני דוקטור דומלר ואני אפילו יכולה להיות פן אחד שלך, טומי ברבן."

]ענוג הוא הלילה/פ. סקוט פיצג'רלד, עמודים 54-58]

""אתה פחדן ועלוב! הפכת את חייך לכישלון ואתה מנסה להטיל את האשמה עלי!" כאשר נמנע מלהשיב לה, חשה שוב בכוח המהפנט של יתרון-הדעת שלו, שלעתים מופעל היה ללא עצמה יתירה, אבל תמיד היה מיוסד על אשיות-אמת, נדבך על גבי נדבך, שנבצר ממנה לערערן או אף לסדקן. עתה שוב נאבקה בו, נלחמה בעיניה היפות הקטנות, בשחצנותו השבעה של מי שידו על העליונה, בהתקשרותה המנצה לגבר אחר, בטינה המצטברת במרוצת השנים, נלחמה בו בכספה ובאמונתה שאחותה אינה מחבבת אותו ותעמוד מעתה לצידה; במחשבה על האויבים החדשים שקנה לעצמו מחמת מרירותו, בערמומיותה הרהוטה לעומת איטיות אנין-הטעם שלו, בריאותה ויפיה לעומת ניוונו הגופני, אי-התחשבותה בזולת לעומת מוסריותו - לצורך מאבק פנימי זה גייסה אף את חולשותיה, כשהיא לוחמת באומץ-לב ובעוז-נפש בקנקנים ובקדירות ובבקבוקים הישנים, כלי הקיבול הריקים של חטאיה, תעתועיה ושגגותיה המכופרים. ולפתע, בתוך שתי דקות, חגגה את נצחונה והצדיקה את עצמה בעיני עצמה בלי לעשות שקר בנפשה, וניתקה את השורר לתמיד. אחר-כך פנתה והלכה פיק-ברכיים, מתייפחת מן הפה ולחוץ, לעבר הבית, שהיה שלה לבסוף.

"דיק המתין עד שנעלמה מן העין, ואז הרכין את ראשו על המעקה. החולה החלימה. דוקטור דייבר חופשי היה לנפשו."

]ענוג הוא הלילה/פ. סקוט פיצג'רלד, עמוד 308]

"Choose life. Choose a job. Choose a career. Choose a family. Choose a fucking big television, Choose washing machines, cars, compact disc players, and electrical tin openers. Choose good health, low cholesterol and dental insurance. Choose fixed- interest mortgage repayments. Choose a starter home. Choose your friends. Choose leisure wear and matching luggage. Choose a three piece suite on hire purchase in a range of fucking fabrics. Choose DIY and wondering who you are on a Sunday morning. Choose sitting on that couch watching mind-numbing spirit- crushing game shows, stuffing fucking junk food into your mouth. Choose rotting away at the end of it all, pissing you last in a miserable home, nothing more than an embarrassment to the selfish, fucked-up brats you have spawned to replace yourself. Choose your future. Choose life... But why would I want to do a thing like that?”

[מתוך הסרט טריינספוטינג המבוסס על סיפרו של אירווין וולש, תסריט מאת ג'ון הודג']

"To complete our catalogue of family misery, Grandma was admitted to the hospital during the early hours of this morning with abdominal pain. I rang the hospital this afternoon and was told by the ward sister the Grandma was 'comfortable'. If this is true, than she is the only member of this family who is - the rest of us are in total misery" ("Adrian Mole: The Wilderness Years" by Sue Townsend)

"...and said he was sorry he rang to school to complain about the hedge-clippers. He said he was lonely and wanted to hear human voice. If I was the loneliest person in the world I wouldn't phone up our school. I would ring the speaking clock; that talks to you every ten seconds" ("The Secret Diary of Adrian Mole" by Sue Townsend)

(האב מדבר) "He threw it at the wall and said he wasn't a ******* mouse he was a ******* man and my mother said it was along time since he had done any *******!" ("The Secret Diary of Adrian Mole" by Sue Townsend)

Breath

"Breathe, breathe in the air

Don't be afraid to care

Leave but don't leave me

Look around and choose your own ground"

 ...

"Run, rabbit run.

Dig that hole, forget the sun,

And when at last the work is done

Don't sit down it's time to dig another one."

Time

"Tired of lying in the sunshine staying home to watch the rain.

You are young and life is long and there is time to kill today.

And then one day you find ten years have got behind you.

No one told you when to run, you missed the starting gun.

"So you run and you run to catch up with the sun but it's sinking

Racing around to come up behind you again.

The sun is the same in a relative way but you're older,

Shorter of breath and one day closer to death."

Us and Them

"Down and out

It can't be helped

but there's a lot of it about.

With, without.

And who'll deny it's what the fighting's all about?

Out of the way, it's a busy day

I've got things on my mind.

For the want of the price of tea and a slice

The old man died."

Brain Damage

"The lunatic is on the grass.

The lunatic is on the grass.

Remembering games and daisy chains and laughs.

Got to keep the loonies on the path. "

The lunatic is in the hall.

The lunatics are in my hall.

The paper holds their folded faces to the floor

And every day the paper boy brings more. "

And if the dam breaks open many years too soon

And if there is no room upon the hill

And if your head explodes with dark forebodings too

I'll see you on the dark side of the moon. "

The lunatic is in my head.

The lunatic is in my head

You raise the blade, you make the change

You re-arrange me 'til I'm sane.

You lock the door And throw away the key

There's someone in my head but it's not me. "

And if the cloud bursts,

thunder in your ear

You shout and no one seems to hear.

And if the band you're in starts playing different tunes

I'll see you on the dark side of the moon."

Eclipse

"All that is now

All that is gone

All that's to come

and everything under the sun is in tune

but the sun is eclipsed by the moon."

"There is no dark side of the moon really. Matter of fact it's all dark."

החלקים האהובים עליי מהאלבום עוצר הנשימה, הקלאסי והמלנכולי עד כאב The Dark Side of the Moon של Pink Floyd.

כל המילים נכתבו ע"י רוג'ר ווטרס (Roger Waters)

לרשימת השירים והמילים במלואה

"מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים

שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים

שספר כל נמש חרש ובחול נרדם -

מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי

הימים היחפים של בנימינה -

כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,

השמש לא מיהר

אנשים אמרו שלום,

חבר היה חבר."

...

"ועכשיו אם יום או ליל

אם רע לי ואם טוב

אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.

לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא

כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא."

...

"מה קרה לילד שנרדם בחול החם

שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?"

[מתוך השיר: "ימי בנימינה" שנכתב על ידי אהוד מנור, ובוצע לראשונה ע"י חוה אלברשטיין. למילות השיר המלאות, לחץ כאן.]

“This was freedom.  Losing all hope was freedom.”

["זהו החופש, איבוד כל תקווה הוא החופש."]