I was her

she was me
we were one

we were free
and if there's somebody calling me on
she's the one
If there's somebody calling me on
she's the one

"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. למרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה, ואף אחד אינו יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהינום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהינום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו שחולף על פניו ומחייך - רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהינום.

[שירים - ריימונד קארבר.]

מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת

והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי

ועם בני עמי ועם ארצי

ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.

(מילים ולחן - מאיר אריאל)

חלומות: "יש לי חלומות", אומר, "אני רואה רכבות שעוברות ברחובות ואני בתוך רכבת ואני נוסע ורואה אנשים שראיתי מזמן."

געגוע: "לפני שבוע הלכתי עם חייקה אשתי ופתאום אני רואה שהיא איננה ואני מתגעגע. היינו עשרות שנים ביחד. ועכשיו הבן כואבת לי."

אריכות חיים היא סבל? "אני שואל אותו דבר, אבל יש דבר אחד - להיפגש עם הנכדים. זה הדבר היחידי. זה שהנכד שלי הוא דוקטור, שאני נפגש איתו, זה נותן לי תקווה שאגיע ל-103 בדצמבר."

...

מדינת ישראל: "הייתי רוצה שיהיו פחות מיליארדרים ופחות עניים."

אלוהים: "אין. אין למעלה שום דבר. שם גם לא אפגוש את חייקה."

האושר (בסולם מ-1 עד 10): "אני לא בלתי מרוצה."

[הארץ, מוסף סופ"ש.]

וחשבה שהעולם בכל-זאת טוב, או שלפחות, יש לו פוטנציאל, כל עוד יש בו אנשים כמו לאה;"

[מישהו לרוץ איתו \ דויד גרוסמן]

"הוא כותב ספרים כמו שירה"

(אחותי הקטנה, אחרי העמוד הראשון של 'מישהו לרוץ איתו'.)

אז מה בעצם עזר לך להיבנות ולהתייצב מהמצב הזה אל חיים בוגרים נורמטיביים פחות או יותר?

תרצה, האישה הנהדרת הזו שהייתה הפסיכולוגית שלי המון שנים. היא הסתכלה עליי ואמרה לי שאני ילדה מקסימה, חכמה, מתוקה נורא ושהיא בטוחה שהכול יהיה ממש בסדר אתי. אני זוכרת שזה היה מסר פשוט מטלטל וראשוני, כל כך לא ברור מאליו מבחינתי.

...

והנה את בת ארבעים.

"כן, תראה מה זה. ב-21 באפריל השנה זה קרה. ממש תכננתי לפרגן לעצמי יום של התכנסות ודכדוך מתון. זה נפל על יום השואה. על יום השואה זה נפל, אני אומרת לך. הרי לך שיעור בפרופורציות. כמה אני כבר יכולה לבכות על מר גורלי בדירתי המרווחת בחיק משפחתי האוהבת בצפון תל אביב בפאקינג יום השואה. גם דיי קשה להטריח את הציבור בעניין ביום כזה. מצד שני, הייתי לפני שבוע בהופעה של גידי גוב וזו הייתה חוויה מזככת. הסתכלתי עליו ופתאום ראיתי והבנתי שתבונה, חן, כרזימה, מתיקות והומור, פשוט לא מזדקנים. הפח קצת נחבט, אבל זה כלום."

[ראיון עם עינב גלילי, מתוך ליידי גלובס.]

עד כמה אברי העיכול שולטים באינטלקט שלנו. אנחנו לא מסוגלים לעבוד, אנחנו לא מסוגלים לחשוב, אלא רק כשהקיבה מרשה לנו. היא מכתיבה לנו את התחושות ואת הרצונות, אחרי ביצים ובייקון היא אומרת "עבוד!" אחרי סטייק ובירה (פורטר) היא אומרת "ישן!" אחרי כוס תה (שתי כפיות תה לכל ספר ואל תיתן לזה לעמוד יותר משלוש דקות) היא אומרת למוח "כעת קום והראה את כוחך, דבר יפה, דיבורים עמוקים ועדינים, בחן בעין חודרת את הטבע והחיים. פרוש את כנפיהן המרפרפות של מחשבותיך הבהירות ועוף לרום הנשמה האלוהית מעל העולם הרוחש שמתחתיך, מעלה-מעלה אל השבילים הזוהרים של כוכבי השמים, אל שערי הנצח!"

אחרי אכילת מפינס חמים היא אומרת: "היה משעמם וחסר שאר-רוח כמו חיית השדה, כמו בהמה נטולת שכל עם עיניים עכורות שאין בהן שמץ של דמיון ותקווה." ואחר שתיית כמות מכובדת של ברנדי היא אומרת: "עכשיו קום, אידיוט, גחך והתנדנד, הצחק את החברים שלך בשטויות שתעשה, הוצא קולות משונים והראה לכולם איזה שוטה מטופש מסוגל אדם להיות כשהרצון והשכל שלו הוטבעו כמו חתלתולים בחצי אינץ' של אלכוהול."

כולנו, בסך הכול, עבדים נרצעים של הקיבה. אל תרדפו אחרי מוסר ויושר ידידי; שמרו בערנות על הקיבה שלכם, והאכילו אותה בזהירות ובשיקול דעת. ואז יבואו השלווה והטוהר וישכנו בטח בלבבכם, ללא כל מאמץ מצדכם, ותהיו אזרחים טובים, בעלים אהובים, אבות טובים ובני-אדם נאצלים וחסודים."

[שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) - ג'רום ק. ג'רום.]

She May be the face I can't forget

 A trace of pleasure or regret

May be my treasure or the price I have to pay

She may be the song that summer sings

May be the chill that autumn brings

May be a hundred different things

Within the measure of a day.

She May be the beauty or the beast

May be the famine or the feast

May turn each day into a heaven or a hell

She may be the mirror of my dreams

A smile reflected in a stream

She may not be what she may seem Inside her shell

She who always seems so happy in a crowd

Whose eyes can be so private and so proud

No one's allowed to see them when they cry

She may be the love that cannot hope to last

May come to me from shadows of the past

That I'll remember till the day I die

She May be the reason I survive T

he why and wherefore I'm alive

The one I'll care for through the rough and ready years

Me I'll take her laughter and her tears And make them all my souvenirs

 For where she goes I've got to be

The meaning of my life is

She, she, she

http://www.youtube.com/watch?v=vghd1ozDVrI

[She - Elvis Costilleo]

מתוך נוטינג היל..

אמר רון. "היו פעמים, כשהייתי עצבני, שחשבתי שאולי הוא סתם צחק עלינו, או - או שסתם התחשק לו להקשות עלינו קצת. אבל אני כבר לא חושב ככה. הוא ידע מה הוא עושה כשהוא נתן לי את המעמעם, נכון? הוא - טוב," אוזניו של רןו האדימו, ופתאום הוא התעניין נורא בגוש עשב שצמח ליד רגליו, ובעט בו בקצה נעלו. "הוא כנראה ידע שאני אברח לכם."

"לא," תיקן אותו הארי, "הוא כנראה ידע שתמיד תרצה לחזור."

[הארי פוטר ואוצרות המוות \ ג'יי קיי רולינג.]

הייתי רחוק
ועכשיו זה קרוב
למקום בו יהיה לך
הרבה יותר טוב
שאם פעם תחליטי לחזור
לא תהיה לך סיבה לעזוב

[סיבה לעזוב \ יוני בלוך]

(אני שונאת את הרגעים שניראה  שאין מקום להניח עולם שלם שניבנה רק בתוכי. המציאות ממשיכה ורק אני מתעקשת להתקע באותם מקומות שהממשות כבר לא חלק בהם.)

פה

שרציתי לעמוד בפינת רחוב במנהטן ולהפוך למטיף שמדבר על קיפוח ואיוולות חברתיות."

(ציטוט של ברק אובמה, מהספר 'אובמה, יש לו חלום' \ אורלי אזולאי)