"עֵינֵי אֲהוּבָתִי אֵינָן כַּשֶּׁמֶשׁ; / אַלְמֹג אָדֹם מִפִּיהָ בַּשָּׁשַׁר; / וְאִם צָחֹר הַכְּפוֹר, שָׁדֶיהָ כֶּמֶשׁ; / וְשַׂעֲרָהּ? חַבְלֵי שְׁחוֹר עַל רֹאשָׁהּ. / יֵשׁ שׁוֹשַׁנִּים נֻמְּרוּ שָׁנִי וָשֶׁלֶג, / אַךְ לֹא עַל לְחָיֶיהָ, כִּמְדֻמֶּה, / וְיֵשׁ אַף נִיחוֹחוֹת טוֹבִים מֵאֵלֶּה, / שֶׁמִּקִּרְבָּהּ בּוֹקְעִים עִם הֲבֵל פֶּה. / אֹהַב אֶת צְלִיל קוֹלָהּ, אַךְ שִׁבְעָתַיִם / עָרֵב מִמֶּנּוּ קְהַל יוֹדְעֵי נַגֵּן; / אֶתְמַהּ אֵיךְ תְּהַלֵּךְ בַּת הַשָּׁמַיִם, / שֶׁלִּי תַּצִּיג אֶת כַּף רַגְלָהּ הָכֵן. / אַךְ חֵי מְרוֹמִים, טוֹבָה הִיא מִזָּהָב, / לֹא אֲפָפוּהָ דִּמּוּיֵי כָּזָב"

(מאת: וויליאם שייקספיר. תורגם על ידי זיוה שמיר)

Those lips that Love's own hand did make

Breathed forth the sound that said 'I hate'

To me that languish'd for her sake;

But when she saw my woeful state,

Straight in her heart did mercy come

Chiding that tongue that ever sweet

Was used in giving gentle doom,

And taught it thus anew to greet:

'I hate' she alter'd with an end,

That follow'd it as gentle day

Doth follow night, who like a fiend

From heaven to hell is flown away;

      'I hate' from hate away she threw,

      And saved my life, saying 'not you.'

הפה אשר נוצר ביד

האהבה "שנאתי" סח.

נחרדתי. אך היא מיד

עת ראתה אותי הדך,

רחמה עליי ובלשונה

הרך נזפה כי לא נזהר

וגם נקט לשון טינה,

פקדה עליו אז "אך" לומר.

וזה ה"אך" היה כיום

בהיר אחר ליל אפלה,

אל תחתיות הגיהנום

יושלך ממרום המעלה.

      שונאת, "אך לא אותך". אזי

      אודה, הצילה את חיי.

[שייקספיר, סונטה מס' 145. תרגום: אריה סתיו.]

היא לי עצה נתנה. אני, עיניי לה.
איני יורד ימים, אך עד קצווי תבל אפליג ואחרף נפשי, לו אך אמצא אוצר חמדה כמוך.

[מתוך "רומיאו ויוליה", ויליאם שייקספיר].

רואה היית סומק על פניי על כי שמעת לווידוי לבי. לוואי שמרתי על דרכי נימוס, לוואי הכחשתי כל אשר אמרתי, אבל הקץ לצחצחות שפתיים. אהבתני?
הו, ידעתי, הן תשיב לי ותשובתך נאמנה אליי אך אל תאוץ להישבע, רומיאו, פן תיכשל ושבועתך חיללת.
ודאי, ירא שלי, כיוון שהאהבה טורפת את נפשי תראיני כפזיזה וקלת דעת, אולם נאמנה אני מאלה המיטיבות כל כך להצטנע.
לילה טוב, לוואי ונועם המנוחה שמקרבי יבוא אל לבבך.

[מתוך "רומיאו ויוליה"/ ויליאם שייקספיר.]