|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הדרקון הלא-נכון
היֹה היה פעם דרקון
בארץ של אגדות
דרקון ענק וירוק שריון
מחייך וחושף זר שיניים חדות.
היו לו רגליים של אריה
ועור חלק, כמו לנחשים
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.
דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו
מלכודות חיכו לו בכל הפינות
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.
אמרו שבעין שלו יהלום
ומי שמוציא אותו - עשיר.
שודדים חיפשו אותו לילה ויום
לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון
ראש אחד תמיד נשאר ער.
שנאו אותו מגדול עד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם
דרקון טוב.
זו לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה
להניח אותו עליה.
והוא מצטער שהוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.
בוקר אחד הם הגיעו אליו
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים
שמש אביב בשמיים זרחה
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.
והשודדים, שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין שלו הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש לא היה שם עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא-נכון.
[יהונתן גפן]
| |
?
ויש לי לרוב ריח רע מהפה
ובלילה אני לא יכולה בלי לנחור
וצצות פטריות אחרי כל מחזור
ואתה אומר שאתה אוהב אותי.
ויש לי עור רגיש לא נעים למגע
ובטן צמיגית מתקפלת
אני לא מתגלחת ולא מתבשמת
ואתה אומר שאתה אוהב אותי.
וקר לי תמיד ולך תמיד חם
ואני עצלנית ואתה תמיד פעלתן
ואני עצובה כמעט כל הזמן
ואתה אומר שאתה אוהב אותי
[מתוך "יום אחד גם לברבי יפול החזה"\שרון לנגר]
| |
היא חשבה על העולם האמיתי
על הפעמים שבהן ראו אותו - זה היה כמו אור מנצנץ על פני נהר, כשרואים את הרטט של האור. זה לא היה הדבר עצמו. זאת היתה היכולת לראות אותו. כמו בלילות, ששכבו יחד במיטה והאזינו לשירת הזמירים. או בפעם ההיא, כשכרעו ליד הנהר ואנפה כחולה צעדה החוצה מבין הקנים. התחושה שהזמן נעצר ושאפשר להישאר שם לנצח. רואים את היופי בכל דבר. זה לא נמשך הרבה - או שזה נגוז תוך דקה, מהרגע ששמים לב לזה, או שאולי זה כל כך גדול, שהראש לא מסוגל בדרך כלל לקלוט. כאילו הערפל בראש מתבהר. העולם מפסיק להיות תיאטרון בובות ורואים את האמת. זה בטח ככה כל הזמן, אבל אנחנו פשוט לא מצליחים לראות את זה, חוץ מאשר בהצצות הקטנות האלה.
[מתוך: לצבוע בשחור/ג'נט פיטץ', עמ' 88]
| |
ופנים שהיא חשבה
שהם מכוערים, ולכן באמת היו קצת מכוערים. היא שאלה מה אני רוצה לשתות, והיתה מוכנה להיעלב טיפה בכל רגע, כי בחורות שנראות בעיני עצמן מכוערות תמיד חושבות שאם היו יפות היו מזמינים אותן לרקוד.
[מתוך: היום שבו ירו בראש הממשלה/עוזי וייל]
| |
"עכשיו הן מתכופפות ומקפלות ביחד את המגבת האדומה. המגבת גדולה מאד. הן מנערות אותה וצוחקות. מנערות וצוחקות. נועה עוצרת לרגע ומרימה אליהן את ראשה הקטן.
אני מתבוננת היטב: יש להן אותה תספורת קצרה ולבנה, לאחת מהן עיניים כחולות, לשנייה חומות. אני שואלת את עצמי מי מהן יפה יותר, ועונה לעצמי: שתיהן. שתיהן יפות יותר."
[מתוך "תראי אותי"\לילך גליל]
| |
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי,
הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.
[שיר השירים ד', פסוקים א'-ז']
| |
מילה אחת שווה (3)
המילה החדשה לחודש הזה היא יופי.
מקומות יפים, אנשים יפים, רגעים יפים; יופי חיצוני, יופי פנימי וכמובן גם כיעור על כל גווניו.
מוזמנים לצטט בהמוניכם. :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: