"דוד גורפינקל אמר לי את אחד הדברים היפים ביותר שאמרו לי על "אור". הוא סיפר לי שהוא למד באנגליה, והפעיל את המצלמה שם. מי שפיקח על העבודה שלו נהג לתת לו כאפה בכל פעם שהוא היה עושה פריים לא נכון לפי הכללים.

אז גורפינקל אמר לי שכשהוא התיישב לראות את "אור" הוא הרגיש כאב פיזי ממש. הוא אמר: "כל הזמן אני אומר בראש 'אסור, אסור, אסור' ואני מרגיש פיזית את הכאפות. אחרי כמה דקות השתחררתי ואמרתי 'איזה כיף!"'".

[שיחה עם קרן ידיעה, מתוך "קרחונים בארץ החמסינים"\ פבלו אוטין]

 'מה זאת המצווה הזאת לחדש? לא מספיק שאני עושה דברים טובים, גם צריך לחדש?' ואז הבנתי שאין שום עניין בלחדש. אם אתה תהיה מדויק עם עצמך חייב להיות חידוש. כי יש דברים שאתה רוצה לומר ורק אתה אומר ואז אתה חייב לחדש משהו, אפילו קטן, בשביל למצוא את ה'איך' לומר.

 נניח שאתה רוצה לדפוק מסמר בקיר. אתה לוקח פטיש והמסמר נורא דק, והפטיש לא מספיק טוב למסמר הזה. אז אתה לוקח את העט שלך ונותן מכות למסמר עם העט. הנה חידוש, לקחת עט והפכת אותו לפטיש. ככה ממציאים. אתה ממציא כי אתה חייב לדפוק את המסמר בקיר ואתה צריך למצוא איך לעשות את זה."

[שיחה עם דוד וולך, מתוך "קרחונים בארץ החמסינים"\פבלו אוטין]

תודה לילנה וגלי שקנו לי את הספר. :)