לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.

אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר

הֵם הִרְחִיקוּ מְאוֹד. כֹּה לְבַד
הִתְהַלַּכְנוּ בַּחוֹף הַלָּבָן
בַּשָּׁעוֹת הַנּוּגוֹת בְּיוֹתֵר

כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר יָשְׁבוּ לַמֵּחַם
וְסָפְרוּ אֶת אָשְׁרָם הֶחָכָם
וַאֲנַחְנוּ נָדַדְנוּ רָחוֹק

בְּלִי קִנְאָה בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת
אֶל הַיָּם אֶל מַשַּׁב הָרוּחוֹת
אֶל עִקְּבוֹת צְעָדֵינוּ בַּחוֹל.

אֶל הַנַּעַר שֶׁבִּי הַתָּמִים
שֶׁיִּמְצָא בְּאַחַד הַיָּמִים
אֶת בְּגָדַי הַפְּזוּרִים עַל הַחוֹף.

[שוב החורף חורש את הים/ נתן יונתן].