ראיתי את פנייך
מסתכלות אל השמיים
לחפש מלאך סולח,
אלוהים שלא בורח.
כמו מדונה מצויירת
על גלויה של תיירים.
וידך שקופה חיוורת
ככנף של פרפרים.

רציתי להגיד לך,
שאני אותך ראיתי
נעלמת וחוזרת
בכל פעם קצת אחרת ,
משתקפת במים
במצולות אהבתי
ועוגנת על המזח
בחלום של ילדותי.

אבל את כבר לא היית שם
וידי אשר הושטו לך,
נמלאו בים מלוח
ודמותך היתה לרוח
שנושבת בערב חורף.
בחלון ביתי
את היית טיפות של חלב
על נרות אהבתי.

מילים: יהונתן גפן. לחן: שלמה יידוב.

אני מתחיל להטיל ספק
אם אמנם אזכה כאן
למה שביני לבין עצמי
כיניתי בשם אושר.

מעולם לא הטלתי ספק
אבל ערב ריק ממשאלה
מגניב ללבי את הספק
כמוהו ידעו בוודאי גם
מטפסי ההרים הגדולים
בראותם את הפסגה הלבנה מושלגת
וחזם ריק מטיפוס, ריק מהרים.

[הפעם הראשונה/נתן זך. ויש גם ביצוע ממש יפה של שלמה יידוב].