אַהֲבָה מאֻשֶרֶת. הַאִם זֶה טִבעִי,

הַאִם זֶה רצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל-

 מַה תוֹעֶלֶת יֵש לָעוֹלָם מִשנֵי בּנֵי-אָדָם,

 שֶאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?

מֻגבָהִים זֶה אֶל זֶה שלא בִּזכוּת,

 זוּג אַקרָאִי מִמִיליוֹן, אַך משֻכנָעִים

שכָך נִגזַר – כִּפרָס עַל מָה? עַל לֹא-כלוּם :

הָאוֹר נוֹפֵל מִשוּם מָקוֹם

– לָמָה דַוקָא עַל אֵלֶה, ולֹא עַל אֲחֵרִים?

 הַאִם זֶה עֶלבוֹן לַצֶדֶק? כֵּן.

 הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקרוֹנוֹת שֶקֻימוּ בּקַפדָנוּת,

מַפִּיל מוּסָר מִפסגוֹת? מֵפֵר וּמַפִיל.

הִסתַּכּלוּ בַּמאֻשָרִים הַללוּ:

 לוּ לפָחוֹת הִסתַּתרוּ קצָת,

 מִתחַזִים לִמדֻכָּאִים וּמעוֹדדִים בּכָך אֶת ידִידֵיהֶם !

 שִמעוּ, אֵיך הֵם צוֹחֲקִים – באֹפֶן מַעֲלִיב.

 באֵיזוֹ שָֹפָה הֵם מדַברִים – מוּבֶנֶת למַראִית-עַיִן.

 וטִקסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,

 הַמחֻיָבֻיוֹת הַמחֻכָּמוֹת זֶה כלַפֵי זֶה –

הַדָבָר נִראֶה כִּמזִמָה מֵאֲחוֹרֵי גַבָּה שֶל הָאֱנוֹשוּת !

קָשֶה אֲפִילוּ לשַעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדבָרִים מַגִיעִים,

 לוּ נִתַן הָיָה לחַקוֹתָם.

 עַל מָה הָיוּ יכוֹלוֹת לִסמֹך הַדָתוֹת, הַשִירוֹת,

 מֶה הָיָה נוֹתָר בַזִכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לטֵמיוֹן,

 מִי הָיָה רוֹצֶה להִשָאֵר תָּחוּם בִּגבוּלוֹת.

אַהֲבָה מאֻשֶרֶת. הַאִם זֶה הֶכרֵחִי ?

 הַטַעַם הַטוֹב והַתבוּנָה מוֹרִים לִשתֹּק עַל- אוֹדוֹתֶיהָ

 כּעַל שַעֲרוּריָה מֵהָרבָדִים הָעליוֹנִים שֵל הַחַיִים.

 ילָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בּלֹא עֶזרָתָה.

 לעוֹלָם לֹא הָיתָה מַצלִיחָה לאַכלֵס אֶת כַּדוּר – הָאָרֶץ,

 שֶהֲרֵי הִיא מִתרַחֶשֶת רַק לעִיתִים נדִירוֹת.

 אֵלֶה שאִינָם יוֹדעִים אַהֲבָה מאֻשֶרֶת

 טוֹעֲנִים כִּי בּשוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מאֻשֶרֶת.

בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם גַם לִחיוֹת, וגַם לָמוּת.

ויסלבה שימבורסקה