אמר רון. "היו פעמים, כשהייתי עצבני, שחשבתי שאולי הוא סתם צחק עלינו, או - או שסתם התחשק לו להקשות עלינו קצת. אבל אני כבר לא חושב ככה. הוא ידע מה הוא עושה כשהוא נתן לי את המעמעם, נכון? הוא - טוב," אוזניו של רןו האדימו, ופתאום הוא התעניין נורא בגוש עשב שצמח ליד רגליו, ובעט בו בקצה נעלו. "הוא כנראה ידע שאני אברח לכם."

"לא," תיקן אותו הארי, "הוא כנראה ידע שתמיד תרצה לחזור."

[הארי פוטר ואוצרות המוות \ ג'יי קיי רולינג.]