and i remember thinking that every adult i knew when i was little,  was sort of crazy when it came to time. they all were so sure it was moving faster and faster... but i felt like it was taking slow steps... especially those couple of weeks before my birthday... time was under snow, moving slowly... and the day could never come soon enough...

and then it started visiting sooner and sooner... and now, i don't think the adults were so crazy anymore... i just think kids get lucky... they have a time grandparent that slips them an extra 20hours and says "Don't go spending them all in one place..."  Or a time bartender who pours them tall, nothing watered down, high quality top-shelf time... who says to them "Here kid. Here's one on the house...".

Regina Spektor.

ואני זוכרת שחשבתי שכל מבוגר שהכרתי כילדה, היה קצת משוגע כשזה הגיע לזמן. הם היו כל-כך בטוחים שהוא עובר יותר ויותר מהר. אבל אני הרגשתי שהזמן צעד באיטיות. במיוחד השבועות האלה שלפני יום ההולדת שלי. הזמן היה מתחת לשלג, נע לאיטו, והיום לא יכל להגיע מהר מספיק.

אבל אז היום הזה התחיל לבקר בתדירות הולכת וגוברת. ועכשיו, אני כבר לא חושבת שהמבוגרים היו כל-כך משוגעים. אני פשוט חושבת שילדים הם ברי מזל. יש להם סב-זמן שמחליק להם עוד עשרים שעות ואומר, "אל תלך לבזבז אותם במקום אחד", או ברמן שמוזג להם זמן באיכות מצוינת, לא מהול במים. כזה שאומר להם, "הנה, ילד, זה על הבית".