עד כמה אברי העיכול שולטים באינטלקט שלנו. אנחנו לא מסוגלים לעבוד, אנחנו לא מסוגלים לחשוב, אלא רק כשהקיבה מרשה לנו. היא מכתיבה לנו את התחושות ואת הרצונות, אחרי ביצים ובייקון היא אומרת "עבוד!" אחרי סטייק ובירה (פורטר) היא אומרת "ישן!" אחרי כוס תה (שתי כפיות תה לכל ספר ואל תיתן לזה לעמוד יותר משלוש דקות) היא אומרת למוח "כעת קום והראה את כוחך, דבר יפה, דיבורים עמוקים ועדינים, בחן בעין חודרת את הטבע והחיים. פרוש את כנפיהן המרפרפות של מחשבותיך הבהירות ועוף לרום הנשמה האלוהית מעל העולם הרוחש שמתחתיך, מעלה-מעלה אל השבילים הזוהרים של כוכבי השמים, אל שערי הנצח!"
אחרי אכילת מפינס חמים היא אומרת: "היה משעמם וחסר שאר-רוח כמו חיית השדה, כמו בהמה נטולת שכל עם עיניים עכורות שאין בהן שמץ של דמיון ותקווה." ואחר שתיית כמות מכובדת של ברנדי היא אומרת: "עכשיו קום, אידיוט, גחך והתנדנד, הצחק את החברים שלך בשטויות שתעשה, הוצא קולות משונים והראה לכולם איזה שוטה מטופש מסוגל אדם להיות כשהרצון והשכל שלו הוטבעו כמו חתלתולים בחצי אינץ' של אלכוהול."
כולנו, בסך הכול, עבדים נרצעים של הקיבה. אל תרדפו אחרי מוסר ויושר ידידי; שמרו בערנות על הקיבה שלכם, והאכילו אותה בזהירות ובשיקול דעת. ואז יבואו השלווה והטוהר וישכנו בטח בלבבכם, ללא כל מאמץ מצדכם, ותהיו אזרחים טובים, בעלים אהובים, אבות טובים ובני-אדם נאצלים וחסודים."
[שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) - ג'רום ק. ג'רום.]