אז מה בעצם עזר לך להיבנות ולהתייצב מהמצב הזה אל חיים בוגרים נורמטיביים פחות או יותר?
תרצה, האישה הנהדרת הזו שהייתה הפסיכולוגית שלי המון שנים. היא הסתכלה עליי ואמרה לי שאני ילדה מקסימה, חכמה, מתוקה נורא ושהיא בטוחה שהכול יהיה ממש בסדר אתי. אני זוכרת שזה היה מסר פשוט מטלטל וראשוני, כל כך לא ברור מאליו מבחינתי.
...
והנה את בת ארבעים.
"כן, תראה מה זה. ב-21 באפריל השנה זה קרה. ממש תכננתי לפרגן לעצמי יום של התכנסות ודכדוך מתון. זה נפל על יום השואה. על יום השואה זה נפל, אני אומרת לך. הרי לך שיעור בפרופורציות. כמה אני כבר יכולה לבכות על מר גורלי בדירתי המרווחת בחיק משפחתי האוהבת בצפון תל אביב בפאקינג יום השואה. גם דיי קשה להטריח את הציבור בעניין ביום כזה. מצד שני, הייתי לפני שבוע בהופעה של גידי גוב וזו הייתה חוויה מזככת. הסתכלתי עליו ופתאום ראיתי והבנתי שתבונה, חן, כרזימה, מתיקות והומור, פשוט לא מזדקנים. הפח קצת נחבט, אבל זה כלום."
[ראיון עם עינב גלילי, מתוך ליידי גלובס.]