לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מצטטים. גם אתם יכולים.

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: `. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פ כמו פצועה


"כשהוא התרומם נשארתי לשבת על האדמה, מכווצת בתוך עצמי. הוא תפס לי את הזרוע והכריח אותי לעמוד, ואחר-כך גרר אותי עד לאופנוע.
כל הדרך הביתה לא החלפנו מילה. הוא הוריד אותי בפתח ועליתי במדרגות, משוכנעת שאני אשמה בכול בגלל שהתלוויתי אליו לחורשה הארורה ההיא.
 התבוננתי באנטוניו שהיה שעון עכשיו על הבר, אנטוניו שנהיה צל של עצמו, שישב צמוד לכוס הוויסקי שלו בייאוש של תינוק שנצמד אל פטמת אמו, והבנתי את עמדתם של הפילוסופים שטוענים שיש אלוהים אבל הוא אדיש אלינו, שדי היה לו בכך שהוא הניח אותנו על האדמה, ואז איבד בנו עניין.
באופן דומה, יש אנשים שיוצרים אותנו, שהופכים אותנו למי שאנחנו, אנשים שפעולותיהם מטביעות חותם על שארית חיינו באופן שלעולם לא נשוב להיות מי שהיינו, ועם זאת הם לא לוקחים עלינו אחריות. 
לפני שאנטוניו עבר דרכי הייתי אדם אחד, ואחר-כך נהייתי אדם אחר לגמרי. והנה אנטוניו הזה, ההוכחה החיה לשינוי שלי, לגמרי לא מודע לסערה שהרסה במעופה את כל הפרחים והשאירה אחריה רק קוצים ועשבי פרא."


[מתוך "אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות"\לוסיה אצ'וריה]
נכתב על ידי , 1/6/2010 21:19   בקטגוריות לוסיה אצ'וריה, סיפורת, נוף  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



88,057

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsetata אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsetata ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)