|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בדיוק נמרץ:
שלום לך, את מוכרת לי מאד
חייתי איתך לפני שנתיים בערך
ראיתי אותך כל יום כמעט
עד שמראה פנייך כמעט נמחק,
כשחיים לעתים קרובות כל-כך
מראה פנים נשחת אלא כש
פנים חגיגיות במיוחד ולך
אין פנים כאלה יחידות.
לא השתנית. גם הריח לא.
ונפגשנו באותו מקום רגיל.
בהתחלה לא שמתי לב שזו את,
זאת אומרת לא שמתי לב
שמשהו השתנה בכלל, כלומר
כאילו שמאז ועד היום היינו
תמיד ביחד, עד שפתאום משהו
העמיד אותי על טעותי, אולי זה
שקראתי לך בשמך וזה בא
לי כמו חדש, כמו לבד
כמו אותו לבד בדיוק.
[יונה וולך, מתוך "תת ההכרה נפתחת כמו מניפה"]
| |
"וזה לא מה ש
ישביע את
רעבוני לא
זה לא
מה
שיניח את
דעתי
לא
זה לא זה."
יונה וולך
| |
גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי
יונה וולך
| |
אני עושה מה שאתה עושה
ולא מה שאני עושה
תגיד לי למה
(מתוך אחד השירים ב'אור פרא' של יונה וולך)
| |
וְכָל הָעוֹפוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכָל הַחַיּוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכֻלָּן שָׁרוּ אֶת מַר אַהֲבָתִי
וְהִפְלִיאָה מִכֻּלָּן לָשִׁיר הָאַיָּלָה
וְשִׁיר הָאַיָּלָה הָיָה שִׁיר אַהֲבָתִי
וְקוֹל הַחַיּוֹת שָׁתַק
וְהָעוֹפוֹת פָּסְקוּ מִלִּצְרֹחַ
וְהָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי
וְהָיְתָה שָׁרָהּ לִי אֶת שִׁיר אַהֲבָתִי
אֲבָל בְּכָל חַיָּה יֵשׁ מִפְלֶצֶת
כְּשֵׁם שֶׁבְּכָל עוֹף יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר
כְּשֵׁם שֶׁמִּפְלֶצֶת יֶשְׁנָהּ בְּכָל אָדָם
וּמִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן
כְּשֶׁהָעוֹפוֹת הִרְכִּינוּ רֹאשׁ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וְהַחַיּוֹת נִמְנְמוּ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וַאֲנִי הָיִיתִי כְּלֹא הָיִיתִי כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
בָּרֶגַע הָרַךְ הַהוּא הָלְמָה בְּשַׁעֲרִי.
וְכָל הָעוֹפוֹת עָפוּ וְהַחַיּוֹת נָסוּ
וְהָאַיָּלָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְשָׁבְרָה אֶת הָרֹאשׁ
וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וּבְגַן אַהֲבָתִי סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת
גּוֹרִילָה שְׁחֹרָה וְרָעָה כַּשִּׁכְחָה.
[מפלצת האיילה - יונה וולך]
| |
ג
עכשיו אני מוכרח להודות,
דיברתי אל עצמי.
לא בושה
לדבר אל עצמו כל זְמַן
שאתה קורא לכל דבר בשם
נכון. ועדיין לא קראתי
בשם להרגשה הזאת הבלתי
רצויה ואקרא לה איך
שמתחשק לי והפעם ציפורה.
(יונה וולך)
| |
ב
תמיד היית בי
לפעמים בחוץ לפעמים בפנים
פתאום הגחת מתוכי
אבל מה, את לא מדהימה.
את כל כך ידועה
שלוקח זמן לראות
(יונה וולך)
| |
כשבאתי לקחת אותה מהעננים
היתה ענודה כבר
קולות הקוקו והתנשמת
להטה באזנה
ז'וליאן הורוד השאיר
לנו קור פתלתל.
אני ידעתי שהיא תיפול
אבל ניסיתי
אני ניסיתי
וז'וליאן הורוד טוה מסביבי
נייר צלופן בסרט אדום.
["כשבאתי לקחת אותה מהעננים"/ יונה וולך]
| |
"כשאני מסתכלת בראי
האלוצינאציה של כאב זה
מה שנדמה לי שאני רואה
בזמן שהרוח אוהבת אותי
ומישהו מתכרבל בחיקי לחום
איני יודעת כלום מלבד
החום.
אז איפה הלהט אני
שואלת את עצמי הסקרנות
הופכת למושג והעייפות לעובדה
הלילה עובר, מובן שהלילה עובר
כמה מהאנשים הופכים בעבורו לנשואים
ועד הלילה החוזר לכולם
יש כמה מעשים להמשיך"
\ יונה וולך, מתוך "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", עמוד 31.
| |
איש הסאמו השמן
איש הסאמו השמן
יש לו אזיקים על ידיו
כשאני מדברת אליך
אני רואה אותך מכל המרחקים
איש הסאמו השמן הזה
הוא הפושע האמיתי
מה הוא עשה בעצם
כבר שכחתי מה
אבל משהו לא בסדר
אפשר להרגיש
האיש הזה
זה כל מה שאני
לא מרשה לעצמי
הוא כל הסדר הטוב כביכול
הוא כל אי החופש
הוא כל המעצורים
ואפשר גם להפך
הוא כל החופש
כל התאוות האסורות
אבל באמת הוא
כל היסורים.
\ יונה וולך, מתוך: "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", עמוד 236.לקטע המלא...
| |
כשתבואי לשכב איתי
תלבשי שמלה שחורה
מאוירת בתותים
ומגבעת שחורה
מקושטת בתותים
והחזיקי סלסלת תותים
ותמכרי לי תותים
תגידי בקול דק ומתוק
תותים תותים
מי רוצה תותים
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
אחר כך
חוטים יעלו אותך למעלה
בלתי נראים או נראים
ויורידו אותך
ישר על הזין שלי.
[תותים- יונה וולך]
| |
"העורבים קוראים לך
לעזוב את הארץ ולהיבנות
אתה מורח את פניך בצבע שריפות ופותח
ביללות אינדיאניות
אבל מה שהיה אתמול נר
הדברים מתרחשים מרוחקים
הדברים מתרחשים קרובים
מישהו נופח בבלון
ומוציא את האוויר מהבלון
מישהו נופח בבלון
ומוציא את האוויר מהבלון
ילד, ילד מסכן
אני בא לערסל אותך
ילדה טרופת דעה באתי לקחת אותך הביתה
קסיוס מחמדי
קסיוס מחמדי
הרי תשמע עורבים עד סוף ימיך."
["קסיוס"\יונה וולך]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: