"אין לי חלומות. יש את הדברים הסטנדרטים, שכולם יהיו טובים ובריאים ונחמדים. שיהיה בסדר, זה הכל. היו לי הרבה חלומות, חלמתי שתהיה לי חברה וזה הוגשם. במקרה גם התחתנתי איתה. גם חלמתי על ילדים ויש לי.

אני נהנה לנסוע ולגלות מקומות חדשים ואני נהנה להצליח במה שאני עושה, אבל אני לא חולם. אני מעדיף שהצנרת בבית לא תתקלקל כל הזמן. חלמתי על גג רעפים אדום וזו היתה טעות איומה. פשלה גדולה. המים נכנסים לבית מכל מקום. לפעמים אני רואה ברחוב איזו מכונית יגואר ספורט ואני חושב עליה, אבל זה לא בשבילי. אני צריך משהו יעיל, שיהיה מקום לנכדה. וכשנוסעים לאילת, יהיה איפה לשים את התיקים".

[גידי גוב, מתוך Ynet] 

ספגטי עם קציצות וליד זה רוטב עגבניות ואני אוהב שלגונים ו...ו... גלידות ומלאווח וכל זה, אבל אני שונא פיצה."
"אני אוהבת שוקולד חלב עם אגוזים."
"אני אוהב כל מיני שוקולדים ממולאים, שוקולד מריר, שוקולד עם בוטנים ורוזמרי וכל מיני דברים כאלה."
"אני הכי אוהב שוקולד לבן."
"אני הכי אוהבת שוקולד בצורת מכונית."
"שוקולד לבן עם קרם כזה של עוגות."
"אני הכי אוהבת מרמלדה."
- "ומה בקשר לאפונה וגזר?"
- "איחס..."

- "למה איחס?"
- "כי זה לא אוכל שאוהבים, זה אוכל שאוכלים..."


[מתוך "תנו לגדול בשקט - גידי גוב מספר לכם סיפורים ושר לכם שירים]

ספגטי עם קציצות וליד זה רוטב עגבניות ואני אוהב שלגונים ו...ו... גלידות ומלאווח וכל זה, אבל אני שונא פיצה."
"אני אוהבת שוקולד חלב עם אגוזים."
"אני אוהב כל מיני שוקולדים ממולאים, שוקולד מריר, שוקולד עם בוטנים ורוזמרי וכל מיני דברים כאלה."
"אני הכי אוהב שוקולד לבן."
"אני הכי אוהבת שוקולד בצורת מכונית."
"שוקולד לבן עם קרם כזה של עוגות."
"אני הכי אוהבת מרמלדה."
- "ומה בקשר לאפונה וגזר?"
- "איחס..."

- "למה איחס?"
- "כי זה לא אוכל שאוהבים, זה אוכל שאוכלים..."


[מתוך "תנו לגדול בשקט - גידי גוב מספר לכם סיפורים ושר לכם שירים]

מקל ואבן ושביל שאבד
זה סוף המסלול, זה טיפונת לבד
זהו שבר זכוכית, זה חיים וזה אור
וזה לילה זה מוות
זה חום וזה קור
זה העץ שפורח
זה שועל על הדרך
ניצן נפתח
וציפור מזמרת

זהו יער הרוח
זה סתיו וזה סלע
ושריטה ומכה

יש דברים שכאלה
והרוח נושב לו חופשי על הדרך
זה האור החלל האוויר והארץ

והגשם יבוא וישטוף כל כאב
זה המתח שתם, זו שמחה שבלב

כתף, מקום
הבשר והעצם
הסלילה של הכביש
השריקה של האבן
וטפטוף של טיפה
ונצנוץ של זהב
והטווח של החץ
ההימור והקרב
ותחתית הבאר
והשביל שאבד
זהו סוף המסלול
זו טיפונת לבד

חנית
מסמר
נקודה וניתור
וטפטוף וטיפה
זה הוא סוף הסיפור
משאית עמוסה
אור הבוקר הרך
ובאופל הליל
יריה של אקדח

ושיכשוך הנהר
ונצנוץ הכוכב
והפחד בפנים
זה אבוד וזה שב
השרטוט של הבית
הגוף במיטה
והבוץ והבוץ
והאוטו נתקע

לצוף, לשחות
להמשיך - לא לשקוע
ומעוף הכנף
חילזון, נץ גבוה
ואדום של התות
של האור
של האש
אם נחיה לא נמות
לא נמות כי נחיה

מקל ואבן
ושביל שאבד
זה הוא סוף המסלול
להיות כאן לבד.

["והגשם יבוא", במקור: אנטוניו קרלוס ז'ובים, תרגום: עלי מוהר
ויש גם ביצוע נהדר-נהדר של גידי גוב ומיקה קרני]