וינסטון הרהר. "על-ידי שיגרום לו סבל," אמר.

"בדיוק כך: על-ידי שיגרום לו סבל. אין די בצייתנות. אם אדם אינו סובל, איך תוכל להיות בטוח שהוא מציית לרצונך, ולא לרצונו שלו? שליטה משמעותה גרימת כאב והשפלה. שליטה משמעה לקרוע לגזרים מוחות של בני אדם ולשוב ולאחותם בצורות חדשות על פי בחירתך."

[ג'ורג' אורוול, 1984.]

היא לצמצם את היקף המחשבה? בסופו של דבר נביא לידי כך שפשעי מחשבה לא יהיו אפשריים משום שלא יהיו מילים להגותם. כל מושג שעלול להיות צורך בו יהיה לו ביטוי אך ורק במילה אחת, בעלת משמעות מוגדרת בהחלט, שכל משמעויות-הלואי שלה נמחו ונשכחו. כבר עכשיו, במהדורה האחת-עשרה, אין אנו רחוקים מנקודה זו. אבל התהליך עוד יימשך זמן רב לאחר ששנינו לא נהיה עוד בין החיים. מדי שנה ושנה פחות ופחות מלים, והיקף התודעה הולך ומצטמצם לאט-לאט. אפילו עכשיו, כמובן, אין לא סיבה ולא צידוק לפשעי מחשבה. אין זו אלא שאלה של משמעת עצמית, פיקוח על המציאות. אבל לבסוף לא יהיה צורך אפילו בכך. המהפכה תושלם כאשר הלשון תהיה מושלמת. שיחדש הוא סוצאנג וסוצאנג הוא שיחדש, האם נתת דעתך, וינסטון, שבשנת 2050, לכל המאוחר, לא יהיה עוד בחיים אפילו בנאדם אחד המסוגל להבין שיחה כזאת שאנחנו מנהלים עכשיו?"

מתוך "1984" מאת ג'ורג' אורוול.