"רוב הזמן שכבה כך, חשבה על רון, מתי יחזור הביתה, האם יש לו מישהי אחרת?
דאגה בגלל מזל ביש ואנרגיות רעות, וענדה את הקמיעות של עברה המשפחתי, נשים שעשו משהו בחייהן, עשו משהו מעצמן או לפחות התלבשו כל יום, נשים שמעולם לא נשקו לבת-אומנה בת שש-עשרה מפני שהרגישו לא ממשיות, מעולם לא הניחו לעשבים השוטים לצמוח בגנן מפני שהיה חם מדי לעקור אותם.
רציתי לומר לה לא לטפח כך את הייאוש. הייאוש אינו אורח, לא משמיעים לו את המוסיקה האהובה עליו, לא מוצאים לו כיסא נוח. הייאוש הוא האויב. הפחיד אותי לראות את קלייר חושפת את צרכיה באופן כה גלוי.
מנסיוני, כשמישהו נזקק נואשות למשהו, אין ספק שאותו משהו יילקח ממנו."

[מתוך "הרדוף לבן" מאת ג'נט פיטץ']