אפור בא מכל עבר ואני יודע מה

שאיני רוצה לדעת ואפילו כבר לא

טומן ראשי בחול כאן עלי

להפסיק אם איני רוצה לאמר את

הדברים האחרים אבל מה שבוכה בי

הוא

[אמיר גלבע, כל השירים - כרך ב', עמ' 17]

כַּמָּה צְבָעִים בּוֹ יְשַֹחֲקוּ מוּל שֶׁמֶשׁ

כַּמָּה צְבָעִים בּוֹ יִבְכּוּ עִם עָנָן

בְּכֹחַ אַחֲרוֹן עוֹד אֲטִילֶנּוּ

מֵאֹפֶל שֶׁל יַעַר

מִבְּרֵכָה רוֹדֶמֶת

בְּכֹחַ אַחֲרוֹן עוֹד אֲטִילֶנּוּ

עֵר וְחוֹלֵם

סוֹעֵר

וְשַׁאֲנָן

וְהַכַּדּוּר שָׁזוּר

כָּל צַעַר וָצַעַר

בְּכֹחַ יִפְתַּח

שַׁעַר

אַחַר

שַׁעַר

וְכָל רוֹאָיו

זֶה אֶל זֶה

יֹאמְרוּ

וַדַּאי מַעֲשָֹה יָדָיו

שֶׁל נַעַר

[מתוך "הכל הולך", ספרו האחרון של אמיר גלבע]