| 12/2010
אמביציה
"
ההיפך מלמות
זה לא אהבה, לידה או תקווה
תאווה לבשר אישה
זה כמו סתם תיאבון לבשר
צריך להפסיק לשקר בטלויזיה
על אהבה
"
[אמביציה - אביתר בנאי. מתוך שיר טיול.]
| |
כשאוהבים מישהו
"כשאוהבים מישהו, אוהבים אותו כמו שהוא. לא רוצים להשפיע עליו, כי אם יושפע, לא יהיה עוד אותו אדם.
מוטב לוותר על מי שאוהבים, ולא לשנות אותו, בין אם בנועם ובין אם בשררה."
[מתוך "ז'ול וז'ים"\אנרי פייר רושה]
| |
גולדלנד
ז'אן פול סארטר צדק: יש גיהינום - והגיהינום הוא הזולת. אבל אני, שבאתי ועליתי מתוך התת עולם, אינני חושש מהגיהינום שיש לזולת להציע לי. כל זה, כמובן, הוא קשקוש מקושקש מארץ הקשקושים המקושקשים. אני שונא את הזולת מכיוון שאני מפחד ממנו. אני מפחד ממנו מכיוון שאני מתיירא מפני הכאב שביכולתו להסב לי . אני מתיירא מפני הכאב, מפני שכאבתי כל כך בעבר. בניגוד לשקרים שאני מפזר סביבי ולעצמי, אין לי חסינות בפני כאב. לבו של אדם לא הופך קהה עליו. כאב אינו שריר. הוא אינו מתגמש או מתרגל. אין לכאב כישרון לסבולת. הוא תא מתחדש. ותחת כל כאב לעולם ידע לצמוח כאב אחר. יותר מזה - אין לכאב סוף או גבול. בכוחו של אדם לסבול כמה מכאובים בו בזמן. האם אנו מסוגלים לאהוב יותר מאשה אחת בו בזמן? יכול להיות. האם אנו מסוגלים לכאוב בעטיין של עשר נשים? אין ספק.
[שי גולדן, מתוך: הבן הטוב]
| |
"לרמונטוב לא ירא את המוות, אבל הוא ירא את הגיחוך. הוא היה רוצה לקפוץ למטה אבל לא יעשה זאת משום שהוא יודע שהתאבדות היא אומנם טרגית, אבל התאבדות שלא הצליחה היא מגוחכת. (רק רגע! איזה משפט משונה זה? אם התאבדות מצליחה או אינה מצליחה, זה אותו המעשה, שאליו הובילו אותם המניעים ואותו אומץ הלב! מה, אם כן, מבדיל בין הטרגי והמגוחך? רק מקריות ההצלחה? במה, בעצם, נבדלת קטנות מגדולה? אמור, לרמונטוב! רק באבזרים? באקדח או בבעיטה? רק בתפאורה שההיסטוריה מציבה למעשה האדם?)"
[מתוך 'החיים הם במקום אחר' מאת מילן קונדרה]
| |
"דוריס אמרה שהאהבה היא כמו מדינה, כמו מקום רחוק שאתה משתוקק לבקר בו, מקום שבו השפה שונה, הנופים עוצרי-נשימה, האוכל מדהים, ויותר מכל דבר אחר אתה רוצה להישאר, אבל הוויזה שלך נגמרת, הטיול מגיע אל קיצו, ואתה נאלץ לחזור הביתה ולחסוך כסף בתקווה שיום אחד עוד תחזור לשם.
ובבית אתה מתגעגע, אתה תולה פוסטרים על הקירות, אתה לומד את השפה מתוך קלטות, אתה חוזר במכונית על המילים המתנגנות. אתה אוסף מזכרות, אתה נשאר ער עד שעה מאוחרת ומביט בתמונות.
הנוסטלגיה מובילה לכמיהה. אתה חי בגלות. יש אנשים שמתקשים לעמוד במרחק הרב: הם מאמצים את המבטא, הם משקרים ואומרים שהם משם, שהם עדיין גרים שם, כשבעצם הם סתם זרים, נוכרים. אבל הם משלים את עצמם שזה נכון."
[מתוך "חתונות של אחרים"\נואה הולי]
| |
"תיאודורה, אומר לך את האמת. קרוב לוודאי שלא תינשאי. אין אנו מאלה. לא תאמרי להם את הדברים שהם רוצים לשמוע.
אבל הרבה תחווי ובהרבה תתנסי. ראייתך תהיה בהירה, חודרת בעד העצמות.
קרוב לוודאי שתגדלי מכוערת. ומפני שאת כנה וישרה, ומפני שאת עקרה, יכבדו אותך ויבוזו לך גם יחד.
לא תפסלי פסל ולא תכתבי שיר. אין את יצירתית. אבל יהיו לך רגעים של חיבה חולפת, שבעצם ייעשה העולם האטום לשקוף, ועל רגע שכזה תוכלי לומר ילדי יקירי."
[מתוך "סיפורה של דודה"\פטריק וייט]
| |
לונדון
בטח גם אין לכם זמן
אתם בטח יותר עסוקים
אצלכם תמיד עושים משהו
פה כל הזמן מחכים.
אם הייתם יודעים כמה קר כאן
אולי הייתם גם קצת דואגים.
עבר עוד שבוע כמעט
כתבתי שני מכתבים
בסוף הפסקתם להתקשר
אולי כבר ויתרתם
אולי חשבתם שאני לא צריכה -
סוף סוף אני גרה בלונדון.
דווקא דברים הולכים בסדר,
בסדר, אבל לאט.
מצאתי כבר עבודה
ופאב אחד נחמד
פה ושם אני צוחקת,
פה ושם אני בוכה,
יש כאן מוזיקה נהדרת,
יש כאן אחלה אווירה.
בטח שאני שמחה
בטח אני שמחה
יושבת ליד התנור עטופה בשמיכה
כולם כאן כל כך נחמדים שבא לי למות
להפסיד את החגים את החום, את האלימות.
שומעת אריק איינשטיין בטירוף אני רוצה הביתה
אולי תבואו לקחת
אותי
[שילה פרבר, מתוך "פרח קיר"]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: