חבריקוס, להלן פוסט הציטוטים החודשיים הראשון.

סוג של התאספות בסוף כל חודש, במסגרתה כל אחד יציין את שני הציטוטים האהובים עליו מהחודש החולף בתגובות.

אני בעד שהפעם נוכל להוסיף ציטוטים גם מחודש ינואר, כי לא היה לו פוסט כזה משל עצמו.

ו... מן הסתם שכל אחד יציין שני ציטוטים שלא הוא עצמו הוסיף. (:

אז אתם מתבקשים להוסיף קישורים ואת שם הציטוט והמצוטט בתגובות, וגם קטע קצר שיספר למה בחרתם דווקא בציטוטים בהם בחרתם.

דיונים בתגובות יתקבלו, כתמיד, בברכה.

-מיכל

-"אתה מתכוון שאתה תניח את האבן שלך ואני אניח את החרב שלי,וננסה להרוג אחד את השני כמו אנשים מתורבתים?"

-"מוות לא יכול לעצור אהבת אמת. כל מה שהוא יכול לעשות זה לעכב אותה מעט."

-"אתה נראה בחור הגון. צר לי להרוג אותך." 

 "אתה נראה בחור הגון. צר לי למות."

-"אתה מנסה לחטוף את מה שגנבתי ביושרה."

-"אני תמיד חושב שכל דבר הוא מלכודת, זו הסיבה לכך שאני עדיין חיי"

 -"בנו המסריח של המלך פיטר אותי, ותודה רבה שאתה מעלה נושא כאוב זה. בזמן שאתה עושה את זה, למה שלא תעשה לי חתך נייר ותשפוך על זה מיץ לימון? אנחנו סגורים."

 -"להתראות, בנים. תהנו להתפרץ לארמון."

 -"אין דבר טוב יותר מאהבת אמת. חוץ מסוכריות נגד שיעול."

-"החיים הם כאב. כל מי שאומר לך משהו אחר מנסה למכור לך משהו."

והחביב עלי:

-"אני אקרא למשמר הבריונים!"

"אני שייך למשמר הבריונים."

 "אתה בעצמך משמר הבריונים!"

[מתוך "הנסיכה הקסומה", הסרט \ רוב ריינר וויליאם גולדמן]

של בועט ונבעט אחד.

[מתוך "כדור עונשין"/ רוני סומק].

מקווה שזה בסדר שהעליתי את התמונה, ממש התחשק לי משום מה :$

הוא הזמן שאחרי הפיגוע (השני) בירושלים, ואחרי הפיצוץ בדיזנגוף סנטר, ולפני הפיגוע ב...?"

[עלי מוהר, בטור מ-96'.

נשבעת שבלי מסרים פוליטיים חבויים או משהו כזה]

וְזוֹ תַּמְצִית הַשִּׁגָּעוֹן:

לַעֲמֹד בֹּקֶר אֶחָד שָׁלֵו מוּל הַמַּרְאָה

פִּתְאֹם מִי זֶה אֲנִי

שֶּמַּבִּיט אֵלֶיךָ

[יהונתן גפן, "פחות אבל כואב", עמ' 15.]

הוא לא נראה לי מתאים לגדל ילדים. הוא נראה איש שיודע להיות נחמד לילדים, ולעשות להם כיף למשך שעה או שעתיים. הייתי בטוח, למשל, שהוא יודע לעשות צלליות בעזרת האצבעות שלו, או לקסום שלושה-ארבעה קסמים פשוטים, או לספר לילד קטן סיפורים כאלה, שהאוזניים יתארכו לו. אבל לגדל ילדים, לטפל בהם, לחנך אותם ולריב איתם ולדאוג להם כשהם חולים, ולנחם אותם כשהם עצובים, כמו שגבי עושה לי, למשל - זה לא."

[דויד גרוסמן, יש ילדים זיגזג]

אני בן שלושים-ושלוש שנות אספלט,

 ארבע מאות חודשי בטון

בדמי זורמות מריבות השכנים

כל בוקר השמש מתחת לדלת זורחת

מתוך קבלה של דואר רשום

אני בן שלושים-ושלוש שנות מרפסת,

ארבע מאות חודשי מעלית

גופי נמס בגשם כמו סוכר

כל לילה כוכבים מרצדים לי

בערוץ השני

אני בן שלושים-ושלוש שנות געגוע,

ארבע מאות חודשי ניוון

אתמול פגשתי אדמה, חמה

חומה

כל אחר הצהריים עמדנו זה מול זו

נבוכים

[אלון צבי גולדשטיין]

היום הוא הגדיר את היחסים שלה עם בן: אפילו הטון שלו בטלפון

יהיה מסתורי קצת

שונה ובוגר ורוחני

הוא ידבר על אמנות

הוא ידבר על אמנות.

(פחדתי לרגע)

"

[מתוך הבלוג של מיכל. קישור לקטע.]

מרב פנים שכחתי את פניי

ואת הריק הנקי שבי סתמתי בכל פרצופיי שבדיתי

כמתבקש מן הרגע.

אבל כתבתי על זה שירים

כאילו יש כפרה בנוצת הניסוח

כאילו יכול באמת הראש

לתרץ את הכל בעקלתוניו האפורים.

ואני האמנתי לו יותר מכל-

למגדלור היהיר הזה המתנוסס על גופי

מהבהב בשחצנות לסירותי האמיצות

שיצאו לגשש באפלה

שבגללו התאפקתי מלהפנות אל החיים

גב נעלב של ילדה

המרפה ונופלת (הוי הרגע הזה)

אל חיק ההתיפחות הגדולה."

[וידוי/ אגי משעול, מתוך השפלה הפנימית]

"הבעתו מיוסרת. הנאה וכאב מעוותים את פניו באותה דרך, חשבה."

"אני אוהב אותך, אמר לה, והיא מיהרה לעמוד מול המראה וניסתה להבין מה יש כאן לאהוב. מראה מראה שעל הקיר, מה יש כאן לאהוב, ואחר כך פחדה שיפסיק, כפי שבא ואהב בלי סיבה כך גם יחדל. קניתי לך מתנה, היא מגישה לו נייר עטיפה צבעוני ומרשרש, למה? הוא שואל, כי אמרת שאתה אוהב אותי, היא אומרת בלב, ככה, היא עונה."

[פסיכית/ פזית דניאל]

מדי פעם, כמו אדם העוצר לקשור את שרוכי נעליו, היה נעצר לשאול את עצמו למה הוא אוהב אותה.

מתוך "תאונות" של יעל הדיה, עמ' 376.

להתרגש

כבר לא יקרה לו ככה שוב

להתחדש

ולא יהיה לה עוד  כמוהו איש

להתרגש

ולא יהיה אל מי לכמוהה

ולא תבער בו עוד אש כמוהה

להבה של יש

שכבה דקה של עפר

על סוד אשה וגבר

בתוך עולם של משבצות

אין מקום לאש כזאת."

[סוף / דויד גרוסמן. ביצוע נפלא של רונה קינן ויוני רכטר]

הוא נהיה נורא כשלוקחים אותו לבד.

[מתוך "יחסים פתוחים" / מוניקה סקס].

is more important than knowledge.

[תרגום: הדמיון יותר חשוב מהידע]

-אלברט איינשטיין.