הנה השחר עולה
לובן שחף מהיר
גשמי הלילה פסקו
ועכשיו האויר
צונן,
קריר.

עצי האשל גבוהים
אין ענן על העיר
בבוקר חורף יפה
בוקר חורף בהיר
צונן,
קריר.

ואין, אין

רגע יפה

כמו הרגע הזה.

[מתוך "התכוונות"\ יוני רכטר]

ובכן, חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה איזשהו פרויקט חברתי בנוסף לציטוט החודש, שיגוון לנו קצת את השגרה כאן. ננסה את זה פעם אחת ואם תהיה הצלחה אפשר להמשיך...

הרעיון הוא מילה, שסביבה נשלח ציטוטים הקשורים אליה.

הציטוטים יתפרסמו כל אחד בהודעה נפרדת (כמו ציטוטים רגילים). כמובן שכולם מוזמנים להשתתף וכן הגיגים, הצעות, טענות ומענות מוזמנים כתמיד בתגובות. ציטוטים רגילים ימשיכו להישלח בלי קשר לפרויקט.

 המילה של השבוע היא רגע. רגע יפה, רגע עצוב, רגע שלעולם לא יחזור יותר, רגע גורלי או סתם פיסת-הווה נחמדה שכדאי לזכור.

אתם מתבקשים לשייך את הציטוט לקטגורייה החדשה שנוספה: "מילה אחת שווה (רגע)", על מנת למנוע בלבול.

מקווה שתהיה היענות.

נוף

אז כמעט ונגמר לנו עוד חודש.

אז הנה פוסט ציטוטים חודשי, סוג של התאספות בסוף כל חודש,

במסגרתה יציין כל אחד שניים עד שלושה מהציטוטים האהובים עליו מהחודש החולף בתגובות.

היום יום ראשון ה-27; בואו נסכים שהפוסט הזה יישאר ראשון עד ה-30, יום רביעי, כך שהבמה לדיון הזה תישאר זמן מה.

החוקים:

1. לשוטט בציטוטים של החודש האחרון, ליהנות שוב, אולי אפילו לגלות מחדש - ולבחור שניים עד שלושה ציטוטים (שלא אתם הוספתם, מן הסתם). דרך אגב, זאת גם הזדמנות מצויינת להוסיף תגובות לפוסטים ישנים יותר, אם מתחשק לכם.

2. לציין בתגובה לפוסט הזה את שם הציטוט ובעליו, לינק לקטע, מיהו הבלוגר שהוסיף אותו, וגם קטע קצר שיספר למה בחרתם דווקא בציטוטים בהם בחרתם.

3. דיונים בתגובות יתקבלו, כתמיד, בברכה.

בהצלחה לכולם. (:

אוֹמְרִים יֶשְנָהּ אֶרֶץ / אֶרֶץ שְכוּרַת-שֶמֶש / אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ / אֵיפֹה אוֹתָהּ שֶמֶש
אוֹמְרִים יֶשְנָהּ אֶרֶץ / עַמּוּדֶיהָ שִבְעָה / שִבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת / צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה
אֵיפֹה אוֹתָהּ אֶרֶץ / כּוֹכְבֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה / מִי יַנְחֵנוּ דֶּרֶךְ / יַגִּיד לִי הַנְּתִיבָה
כְּבָר עָבַרְנוּ כַּמָּה / מִדְבָּרוֹת וְיַמִּים / כְּבָר הָלַכְנוּ כַּמָּה / כֹּחוֹתֵינוּ תַּמִּים
כֵּיצָד זֶה תָּעִינוּ / טֶרֶם הוּנַח לָנוּ / אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶמֶש / אוֹתָהּ לֹא מָצָאנוּ
אֶרֶץ בָּהּ יִתְקַיֵּם / אֲשֶר כָּל אִיש קִוָּה / נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס / פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא
שָלוֹם לְךָ עֲקִיבָא / שָלוֹם לְךָ רַבִּי / אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִים / אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא / אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי / כָּל יִשְרָאֵל קְדוֹשִים / אַתָּה הַמַּכַּבִּי

[שאול טשרניחובסקי]

"שים את השיריון בתוך תיבה
כבר לא מתים יותר מאהבה
לדולצינאה יש שיער שיבה,
וכל הגיבורים הלכו אל הצבא.

דון קישוט, אתה יכול לנוח
יש כל-כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק, אתה לא תספיק
אתה לא תספיק, דון קישוט.

תשתול כמה חבצלות בגן
ותשלם את המיסים בזמן
המלך מת - ועל כתרו נפל
וכל המלחמות עכשיו זה על חשמל.

סנשו פנשו לדרכו הלך
וכל האבירים קנו אקדח
תהיה רגיל ואל תהיה גיבור
כי אם תתחיל לשבור לא תוכל לגמור.

אתה לא תספיק, דון קישוט..."

["דון קישוט"\ יהונתן גפן, בביצוע אריק איינשטיין]

קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.  פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.  קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.  פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.  מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.  הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

[שיר השירים ה' 8-2]

מִבְּלִי שֶׁהִבְחַנּוּ הַסִּירָה נִתְּקָה מֵהַחוֹף.

שרון אס, מתוך "אֵם ההר נעלמה".

"במקום די רחוק

קרוב לכאן
אספנו את עצמנו, הבאנו חברינו
ולא אמרנו מי ומה
בדרום, בצפון או במרכז
שכרנו קצת שמים
דמעות הביאו מים
פתחנו ארץ חדשה.

מדינה קטנה, מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא.

שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
נוסעים תמיד ברגל
שרים שירים בלי דגל
נושמים שנים ללא סיבה.
מלחמות, אסונות, חולפים בצד
אנחנו בתוכנו
וכל מה שאצלנו
תמיד ניתן למחיקה.

יום אחד, אם כדאי, אולי נצא
כל עוד נעמוד לאורך
אני לא מרגיש את הצורך
נחיה, נמות ואז נראה."

[מתוך "צפוף באוזן"\כוורת]

 אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם׃ וְנָתַתִּי אֶת־לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ׃ רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת׃ דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם־לִבִּי לֵאמֹר, אֲנִי, הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָה לְפָנַי עַל־יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת׃ וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת; יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ׃ כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב׃"

[קהלת א]

"וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן־הַסִּכְלוּת; כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן־הַחֹשֶׁךְ׃הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ; וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי, שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם׃ וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל׃ כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם; בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל׃ וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים, כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; כִּי־הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי׃ וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל־עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; גַּם־זֶה הָבֶל׃"

[קהלת ב' 13-19]

"וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו, כִּי־הוּא חֶלְקוֹ; כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו׃"

[קהלת ג' 22]

זה כבר משהו ושלושים

הרחוב קטן, קטן מדי

וחיים לוקח פילטר ליניקה

מיטשל כבר מזמן הוציא ידיו מהכיסים

מאה חמישים ושמונה, הוא לא בא, לא בא

אחד אומר בקשר שראו אותו חונה בנביאים

שולחים מונית, כיוון בת ימה, לחפש

מיטשל ואני מזמן כבר לא עוסקים בדיבורים

חיים פותח פה רק לפהק

[מתוך: "מיטשל", מיקה קרני.]