היֹה היה פעם דרקון

בארץ של אגדות

דרקון ענק וירוק שריון

מחייך וחושף זר שיניים חדות.
היו לו רגליים של אריה

ועור חלק, כמו לנחשים
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.

דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו
מלכודות חיכו לו בכל הפינות
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.

אמרו שבעין שלו יהלום
ומי שמוציא אותו - עשיר.
שודדים חיפשו אותו לילה ויום

לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון
ראש אחד תמיד נשאר ער.

שנאו אותו מגדול עד קטן,

בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם

דרקון טוב.

זו לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה
להניח אותו עליה.
והוא מצטער שהוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.

בוקר אחד הם הגיעו אליו
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים
שמש אביב בשמיים זרחה
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.

והשודדים, שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין שלו הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש לא היה שם עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא-נכון.

[יהונתן גפן]

לבני גהרה לצידו. המסוק טיפס למעלה כדי שאפשר יהיה לצלם את המועמד על רקע הר הבית, ומשם המשיך מערבה, לאורך הפרוזדור, וממודיעין צפונה, לאורך קו התפר, עד כפר סבא וקלקיליה, ואז דרומה, לאורך מישור החוף. המועמד התקשה להתרשם מצרוּת המותניים של המדינה משום שהיה חייב לדאוג כל הזמן לאיזון בין ברק ללבני. הזהירו אותו מראש שיש כאן בעיה שאסור לו להיכשל בה: לבני מתחרה על תפקיד ראש הממשלה. גם ברק. גם נתניהו. לכל אחד הוא חייב לתת את דקות הקשב שלו. פוליטיקאים מבינים רגישויות כאלה. כך גם גננות בגן ילדים."

מתוך "לעולם לא יצעד לבד", נחום ברנע, "המוסף לשבת", 25.7.08.

לפני שנה הגיעו למשרדי חברת הכבלים הוט שלושה גברים עם בובות ענקיות וכלי נגינה, במטרה להציע רעיון לסדרה חדשה שמבוססת על מופע רחוב שהריצו כבר שלוש שנים: שלוש בובות מנגנות קלאסיקות רוק. הם ניגנו מול חדר מלא בחליפות, אבל השטיק הישן לא היה מספיק מרשים. באקט של תושייה שלף רד, הבובה הסגולה שמגלמת את זמר הלהקה, דילדו ענק, מתנפנף, והתחיל למרוח אותו על הפנים של אחת המפיקות המצחקקות בהוט, תוך לחישות "אז כמה זמן את עובדת פה?". אם בן אדם היה עושה את זה הוא היה מבלה את היובל הבא בכלא, אלא אם הוא נשיא לשעבר - אבל כשבובה מורחת לך דילדו על הפנים, מתברר, אתה נותן לה סדרה.

*

"לפני שהכל התחיל", אומר רד, "עבדתי במזללה שהיא גם אטליז. זה לא עבד. אני ופונצ'ו נפגשנו כשהייתי בכלא בגלל שאכלתי שוטר".

האישיות של רד כל כך כריזמטית, שהוא משתלט קצת על הלהקה. לא הייתם רוצים להחליף אותו במישהו קצת פחות כריזמטי? נגיד, אריק ברמן?

פונצ'ו: "מה פתאום, הוא אידיוט".

רד: "אני לא באמת כזה חרא. זה רק יוצא ככה בעריכה בטלוויזיה. אני מאהב".

לפטי: "כולם סתם מנסים לגרום לנו להיראות כמו חארות. אבל זה לא שאנחנו יורים בלברדורים קטנים".

פונצ'ו: "פעם אחת".

לפטי: "פעם אחת זה עדיין לא נחשב מקצוע".

רד: "זה היה וגאס. היינו צריכים לעשות משהו כדי להקפיץ את ההופעה".

*

למשמע איזכור ההולנדים, מיכה מרכיב על עצמו את פונצ'ו ופולט: "אני שונא הולנדים".

למה?

פונצ'ו: "הם כמו נאצים, רק בלי התשוקה".

מתוך "בית הבובות", גון בן ארי, עמ' 16-17 ב"7 לילות", 25.7.08. "רד בנד" הכי אדירים, בחיי.

הַיָּם יַבְהִיק בְּזִיו חַמָּה,

לְכֶתֶם פָּז יִדַּם;

אָנָּא, אַחַי, עֵת אָמוּת,

טִבְלוּנִי נָא בַּיָּם.

הַיָּם אֹהַב בְכָל מְאֹדִי,

בְּרֹך גַּלִּים נָעִים

לִבִּי תָמִיד הִרְגִּיעַ -

הָיִינוּ כִּשְׁנֵי רֵעִים.

[היינריך היינה, בתרגומה של גילה אוריאל]

הנה הבאתי לך בוטנים
פרחים נובלים בדרך כלל
והבוטנים הם טעימים,
אמנם פרחים זה מקובל
ובייחוד זר שושנים
אבל הבאתי לך בוטנים.

נוכל לראות את השקיעה
אם רק תסכימי, כמובן
אולי נלך לאיזה גן
לגן חיות את מסכימה?
ישנם קופים שם, המונים
טוב שהבאתי לך בוטנים!

לו ידעת כמה אני גאה
כששנינו יחד מהלכים
"הביטו איזה זוג נאה"
מתלחשים האנשים
הם בטח בנו מקנאים
(למה שגם הם רוצים בוטנים)

כן, רינה היא כלל לא יפה
את בודאי יפה יותר
שרינה סתם מכשפה?
נכון, זאת גם אני אומר
ויש לה ג'ינג'ים על הפנים
לכן הבאתי לך בוטנים.

סוף סוף הגענו אל הגן
נדמה לי שקוראים בשמך
זה החבר שלך חנן,
מה הוא רוצה עכשיו ממך?
שאסתלק?! אבל אני
הרי הבאתי לך בוטנים
(חבל שהבאתי לך בוטנים)

שלום לך רינה היקרה!
הנה הבאתי לך בוטנים
פרחים נובלים בדרך כלל
והבוטנים הם טעימים,
אמנם פרחים זה מקובל
אבל הבאתי לך בוטנים.

[ז'אק ברל, גרסא עברית: יוסי בנאי]

ואוסיף כי כשנולדתי, אבא שלי הביא לאמא בוטנים. :)

שמשהו שנקרע לגזרים יתוקן בלי להשאיר עקבות, שמשהו שנעלם יחזור ויופיע, שחופן יוֹנים שנפוצו לכל עבר או אבק שפוזר יאוחדו בכוח המילה, שוורד של נייר שאוּכל באש יחזור ויפרח מתוך גל אפר. אבל הכל יודעים שאין זו אלא אשליה. הקסם האמיתי של עולמנו השבור טמון שיכולתם של הדברים שהיו בו לגוז, ללכת לאיבוד באופן מוחלט כל-כך, כאילו לא היו מעולם.

(ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי, מאת מייקל שייבון)

הֵם מְתַכְנְנִים לְשַׁגֵר טֶלֶסְקוֹפּ
מִן הַמִשְׁטָח שָׁם לְיַד
וְהַבָּנִים וְהַבָּנוֹת יוּכְלוּ לִרְאוֹת
עֲשָׂרָה אֲחוּזִים יוֹתֵר חָלָל,
דְבָרִים
שֶׁלֹא רָאוּ מֵעוֹלָם.
 
 
אֲנִי בְּעַד זֶה.
 
הַהַמְצָאוֹת שֶׁלָנוּ
הַחִפּוּשׂ שֶׁלָנוּ
מַגְדִיל אֶת הַהֲנָאָה.
 
הוּא גוֹרֵם לַסֶנְדְוִיצִ'ים
שֶׁל חֶמְאַת בָּטְנִים וְרִבָּה
לִהְיוֹת טְעִימִים יוֹתֵר.
 
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים דְבָרִים כְּאֵלֶה
זֶה שׁוֹמֵר עָלֵינוּ
מִלַעֲשׂוֹת דְבָרִים
לְעַצְמֵנוּ.

["אולי נראה..."/ צ'רלס בוקובסקי. מתורגם ע"י מואיז בן הראש]

"כעסתי על שהוא התייחס אלי ביתר ציניות מכפי שהתייחסתי אל עצמי. אני מאמינה תמיד, שאני מגוננת על עצמי מפני דעותיהם של אחרים בכך שאני מסגלת לעצמי את הדעה הגרועה ביותר על עצמי; ולפתע אני מגלה שאפילו דעה משוחדת זו היא חנופה עצמית."

[מתוך "פחד גבהים"\אריקה ג'ונג]

"Our deepest fear is not that we are inadequate. Our deepest fear is that we are powerful beyond measure. It is our light, not our darkness that most frightens us.' We ask ourselves, Who am I to be brilliant, gorgeous, talented, fabulous? Actually, who are you not to be? You are a child of God. Your playing small does not serve the world. There's nothing enlightened about shrinking so that other people won't feel insecure around you. We are all meant to shine, as children do. We were born to make manifest the glory of God that is within us. It's not just in some of us; it's in everyone. And as we let our own light shine, we unconsciously give other people permission to do the same. As we're liberated from our own fear, our presence automatically liberates others."

A Return to Love by Marianne Williamson

טבורה עינו
הוא יכול להיות כל דבר התנין הזה
הוא יכול להיות
תנין אישה.

["תנין אישה"/ יונה וולך]

מיכאל סבב פתאום בתנועה חדה, מפחידה. בחושך לטש אלי עיניים מבולבלות. הטיח בפני את לחיו הרטובה ואת שפתיו החמות הדביק אל צווארי כאילו הוא יונק. ורעד. קרים ורטובים היו פניו. גם מגולח לא היה הפעם. כל זיף על סנטרו הרגשתי אני בעורי. כה נעם לי אריג מעילו המחוספס. כאילו האריג כולו זרימה חמימה ושקטה. הוא התיר את כפתורי המעיל. אסף אותי פנימה. היינו יחד. אני שאפתי את ריחו. ואז חשתי שהוא קיים מאוד. ואני.

לא הייתי מחשבה בתוך לבו והוא לא היה פחד שלי. היינו ממשיים. קלטתי את בהלתו העצורה. התענגתי עליה. אתה שלי, לחשתי, אף פעם אל תהיה רחוק, לחשתי. שפתי נגעו במצחו ואצבעותיו מצאו את עורפי. נגיעתו בעורפי היתה נבונה וזהירה. שנינו רעדנו. אני זכרתי לפתע איך היתה הכפית באצבעותיו במזנון טרה סאנטה: טוב היה לה בין אצבעותיו. אילו היה מיכאל איש רע הן גם אצבעותיו היו בוודאי רעות.

[מתוך: מיכאל שלי - עמוס עוז. עמ' 44] 

"אחת לאיזה זמן מוגבל אני נשמט אביון ודל ממירוץ הכרכרה המשתקשקת נפלט משצף מעגל וכמו שוקע תחת גל כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת. ואבא תמיד אומר תעזבהו יום יעזבך יומיים העגלה נוסעת אין עצור. קפצת ממנה היום חלפו שנתיים והנה נשארת מאחור."

[מתוך: "נשל הנחש", מאיר אריאל]

9 שנים למותו (ע"פ התאריך הלועזי).