החיים של יונפי

יום שלישי בערב , ערב חג שני .

היא היתה חולה במשך שבוע ועכשיו היא בסדר.

קבענו לבלות אצלי בדירה.

השבוע שחלף בלעדיה גרם לי לחשוב .

למה החלטנו לנסות שוב ?

למה היא התקשרה דווקא אז ?

בימים שלפני התחבטתי עם עצמי האם לנתק שוב את הקשר.

הלא אני לא הכי מתגעגע אליה....

אבל כשאני איתה כיף לי.

נפגשנו .

אני : התגעגעת אליי ?

היא : קצת (בהיסוס)

אני: מה את מרגישה כלפיי ?

היא: כיף לי איתך, אנחנו מתחברים טוב , אבל אני לא יכולה להגיד שאני מאוהבת. ומה איתך ?

אני: אני לא יודע מה אני מרגיש

היא: אני לא רוצה לנתק איתך את הקשר - רוצה להמשיך להיפגש.

ואז בהחלטה משותפת החלטנו לא לנתק את הקשר, אבל להמשיך לחפש את החצי השני .

נמשיך להיפגש ואם נרצה לעשות דברים נעימים אחד לשני אז בכיף

אני: נראה לי שקוראים לזה יזיזים

היא: בוא נקרא לזה ידידה פלוס

אף פעם לא היתה לי ידידה פלוס , זה מרגיש מוזר

אבל אני זורם , זה הדבר שאני עושה הכי הרבה בחודשים האחרונים.

זורם ללא יכולת לראות את סוף הזרימה , את מיקומו של הסכר, של הבית , של המנוחה.

אז היום אנחנו נפגשים ,

 פעם ראשונה שזה לא בדייט אבל מקווה שעם הנאות של דייט .

איזה חיים מוזרים נהיו לי פתאום