השבוע היה ממש מתיש בעבודה. הוא הורכב מהרבה שינויים והפתעות. זה דרש ממני חשיבה מהירה והתאמה למצב החדש הקיים. אתמול היתה פאדיחה ממש רצינית שכיוון שאני הייתי הבורג האחרון מול אותם אנשים חיצוניים למערכת לא יכולתי שלא להרגיש בושה לנוכח רצף טעויות שגרם לי להתבייש. אני יודע שקיים בי אופי של להיכנס למקום עבודה ולשכוח את החברים לא פעם. אני מכור לעבודה באופן הנקי של המילה. הרבה זמן אני לא ראיתי את החברים וזה התחיל להטריד אותי, מחר אולי נעשה ישיבה נקיה להשלמת פערים. פעם אנשים שהיו כמו אחים שלי היום רואים אותי אחת לכמה שבועות והכל בגלל שאני מוצף בעבודה.
אני שמתי לב שאני קשור לאמא שלי בקשר בלתי נראה חזק יותר ממה שאני חשבתי. עם כל החזרה לדבר והגישושים ההדדיים הזהירים אני שם לב שהיא מעיין נקודה רגישה בלב שלי שמציקה לי כי אני באמת מרגיש קשור אליה. אם יקרה לה משהו אני חושב שיהיה לי קשה להתמודד באותה המידה אם אאבד את אבא. גילויי האהבה שלי באופן גדול הם נדירים כי לא יוצא לי לומר להרבה אנשים מכל הלב ״אני אוהב אותך״ וזה לא משנה אם זה משפחה, חברים קרובים או בחורה. קשה לי לבטא באמת רגשות אמיתיים כי אני תופס במוחי זאת כחשיפה של האני הרגיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
