כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.  כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶםלָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה.  כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָהלִפְנֵי, הָעָם. (שמות פרק י"ג)

מצעד הגאווה נערך בדרך כלל סמוך ליום הגאווה, הלוא הוא העשרים ושמונה ביוני. באותו יום, בשנת אלף תשע מאות שישים ותשע, החלו מאורעות סטונוול.

פעילים הומו-לסבים, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים מציינים ביום זה את הולדתה של התנועה למען זכויות הגייז בעידן המודרני. באותו יום התכנסה חבורה גדולה של הומואים ולסביות בבר בשם Stonewall ברחוב כריסטופר שבגריניץ' ווילאג' בניו-יורק, כדי לציין את הלווייתה של ג'ודי גרלנד, מהדיוות הנערצות על הקהילה.

עם לילה, פשט על הבר כוח של משטרת ניו-יורק, במטרה לעצור כמה מהנוכחים כפי שהיה מקובל באותה תקופה. סיבת המעצר הרשמית אינה ברורה – שוטרים נהגו אז לעצור הומואים בשל מגוון של סיבות, החל מהחזקת ידיים וכלה בסתם צריכת אלכוהול. מכל מקום, ידוע כי פשיטות כאלה למטרת הכאה ומעצר של הומואים היו נפוצות מאד באותם ימים. מסתבר גם כי המשטרה נהגה לרשום את פרטי העצורים ולפרסם אותם בעיתונים למחרת.

אך הפעם, לשם שינוי, השיבו השוהים בבר מלחמה שערה. לפי עדויות היה זה ערב קיץ מהביל, והרוחות התלהטו חיש-קל. דראג-קווין אחת התנפלה על שוטר שניסה לדחוף אותה עם האלה שלו. אחד מאורחי הבר השליך פח אשפה מלא בקבוקים ריקים דרך השמשה הקדמית של ניידת המשטרה. השוטרים ההמומים, שלא ציפו לתגובה כזו, נסוגו אל תוך הבר והתבצרו בו. אורחי המקום, שמצאו עצמם בחוץ, ניסו לפרוץ את הדלתות, ומספרם של הצובאים על דלתות הבר הלך וגדל, כשעוד ועוד מתושבי השכונה מצטרפים אליהם.

כוחות משטרה נוספים הוזעקו לסייע לשומרי-החוק הנצורים (שעסקו באותה עת בהכנת קציצות חובייזה?). למרות מספרם הגדול, לא הצליחו השוטרים לפזר את ההמון המתלהם, אשר מנה בשלב זה כבר כאלפיים איש. ברגע מסוים אף התייצבה לפני השוטרים שורה של קוקיצות מפונפנות, שפצחו בזמר לאמור –

We are the Stonewall girls

We wear our hair in curls

We wear no underwear

We show our pubic hair

We wear our dungarees

Above our nelly knees

בהמשך הלילה החלו הרוחות להירגע בהדרגה, אולם למחרת התייצבו שוב מפגינים בחזית המקום, וכך גם בימים שלאחר מכן. כדור האש שניצת, מתוך רגשות תסכול של עשרות שנים, המשיך להתגלגל. בסוף יולי של אותה שנה הוקם בניו-יורק ארגון בשם "החזית לשחרור הגייז" (GLF), ובחודשים שלאחר מכן נפתחו סניפים שלו ברחבי ארה"ב, ולאחר-מכן בארצות נוספות. ביוני 1970 ארגן ה-GLF מצעד מגריניץ' ווילאג' לסנטרל פארק, לציון מלאת שנה למאורעות סטונוול. כ- 5,000 עד 10,000 איש צעדו במצעד זה, שהיה למעשה מצעד הגאווה הראשון.

************

בכל ביקור שלי בניו-יורק אני מקפיד לקפוץ לווילאג' ולעבור ליד סטונוול. הבר קיים ופועל עד היום, ועיריית ניו-יורק התקינה עליו לוחית פליז קטנה לציון אותו מאורע היסטורי. לא רחוק ממנו נמצאת כיכר משולשת קטנה בשם Sheridan Square, רצופת ספסלים ומוצלת למשעי. בכיכר ניצבים שני פסלים לבנים בגודל טבעי, של זוג גברים אוחזים ידיים וזוג נשים בתנוחה דומה. בימים החשוכים והרחוקים בהם עוד הייתי בארון, חשתי תמיד התרגשות מתוקה כשחלפתי שם. היום כשאני עובר שם, אני מרגיש פשוט גאווה.

אני מזמין את כולכם להצטרף אלי למצעד הגאווה בתל-אביב ביום שישי, לצעוד אתי מכיכר רבין לאורך רחוב אבן-גבירול עד לפארק הירקון, ולהשתתף בהפנינג הססגוני שיערך במקום. מקווה לראותכם שם.

רציתי שהוא יראה

רציתי שהוא יראה

את אהבתו אלי בנשיקה

אולי רק היה נדמה

ודאי רק היה לי נדמה

כשחייך אלי הרגשתי

זה קרה

רוצה להיות איתו לנצח

אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי

נחיה כמו בעל ואישה

שאלתי אתה בעניין

אמרת לי כן רק לא כאן

חבר מביא חבר כל לילה אל הגן

רציתי שהוא יגיד

קיוויתי שהוא יגיד

בוא איתי אלי הביתה לתמיד

רוצה לחיות איתו לנצח...

איתו לנצח 

ביצוע: קרח תשע

מילים: נועם רותם, רועי הדס, אוהד קוסקי, אורי מייזלמן ורון גלעד

לחן: נועם רותם, רועי הדס, משה לוי, אוהד קוסקי, אורי מייזלמן ורון גלעד