ממש היה בא לי להראות לעצמי שאני יכולה גם בלי אוכל.

אני יודעת שאני יכולה, אני פשוט גם לפעמים נופלת לזרועות שלו, בלי לקלוט שהוא חרא.

אני סומכת עליו יותר מידי, בידיעה שבסוף הוא יעשה לי רק רע.

החלטתי אתמול בערב/לילה שהיום אין שום סיבה שאני אוכל. מיותר. פעם בשבוע צום זה אפילו בגדר מומלץ.

אז עד מחר בצהריים כשאני אקום אני לא אוכלת. אני גם ככה נראית כמו בלון בזמן האחרון, אני מפחדת להישקל.

אני רעבה עכשיו, אני לא אשקר, אבל לא איכפת לי. לא איכפת לי. לא רוצה לאכול. לא רוצה. זה משמין וזה עושה לי רע, מה זה נתן לי האוכל הזה בכל החיים המסריחים האלה? רק להראות כמו שאני נראית היום, ולא להשיג את מה שאני כל כך רוצה. הכל בגללי. זה אני אשמה. אם הייתי בן אדם אחר, עם אופי חזק יותר, זה לא היה קורה לי.

הלוואי והייתי חזקה בשביל להצליח להפסיק לאכול לגמרי, עד הסוף. אני רוצה לחיות מאוויר.

מחר חדר כושר, אז אני אוכל קצת כדי שיהיו לי כוחות. אני מקווה להכניס עוד איזה צום שבוע הבא. אולי אם אני אפסיק לקרוא לזה צום זה פחות ירתיע אותי, וככה אני פשוט אצליח לא לאכול.