אני לא יודע למה זה בכלל היה חשוב לי, אבל הרעיון לכתוב את הפוסט הזה רץ לי בראש תקופה מסויימת. דיי מגוכך אם לחשוב על זה, הרי בסך הכל הגעתי לפוסט ה-100 שלי.

לקח לי זמן, אני לא תמיד הייתי כותב קבוע ולא חסרים חודשים שלא כתבתי אפילו מילה אבל בסופו של דבר הנה הגיע הפוסט ה100. למה אני בכלל מתחשב בנתון הלא משמעותי הזה? אני בעצמי לא מבין מה אני בעצם חוגג כאן. מוקדם יותר היום כשידעתי שהיום אני הולך לכתוב את זה, חשבתי לעצמי מתי בדיוק הפכתי לבלוגר. ואולי קצת קשה לי להודות בזה, אבל בסופו של דבר הפכתי להיות סוג של בלוגר. לא אחד שמתמיד ומתעניין בתחום, לא אחד שיש לו בכלל קהל קוראים רחב אם הוא קיים בכלל, אלא אחד שפשוט מרגיש צורך לכתוב ולהביע פה דעות, מחשבות ורגשות. כמו שכבר ציינתי, אני לא יודע להצביע משהו שגורם לי לרצות לעשות את זה.

זה מוזר משום שלמרות שאין פה הרבה, אני לא מביע פה את כל מה שאני חושב ורוצה וגם כשאני עושה את זה אז זה לא יוצא טוב במיוחד אבל אני מרגיש שיש פה משהו שיצרתי. אני לא יכול לקרא לזה יצירה, כי זאת לא, אבל אני מרגיש שזה חלק ממני, הטקסטים שכתבתי. בעצם, אולי זה לא כל כך מוזר, זה באמת חלק ממני. יש פה פוסטים שמביעים עמדה בנושאים מסויימים, יש פה פוסטים אחרים שחולקים כל מיני תחושות, פוסטים שבהם אני פורק תסכול ואפילו בודדים שבהם אני חולק תחושות חיוביות. מעניין.

כל הזמן הזה עומד בסימן של סוף. אני ממש מתחיל להרגיש אותו למרות שיש עוד זמן. יש רצון כלשהו למתוח את זה עוד קצת, לא להתקדם הלאה, לא מתוך פחד שיהיה גרוע יותר או קשה יותר, פשוט כי אני יודע שמה שיש עכשיו בצורה שזה קיים... לא יחזור על עצמו וגם אם אני ארצה או שלא, אני אמצא את עצמי מתגעג לתקופה הזאת. לתקופה הזאת שאני יכול לא לעשות כלום, לתקופה שאני עוד יכול לדבר על העתיד הרחוק כאילו שהוא עוד באמת רחוק, להיות תמים... בכל מקרה תמים יותר ממה שאני כנראה אהפוך להיות עם הזמן. להיות מוקף פחות או יותר באנשים שאני מכיר ושכיף לי איתם, בצורה פרדוקסאלית (או שאולי לא) אני חושב שבתקופה האחרונה, אני מרגיש יותר מוקף בחברים מאשר הי פעם קודם לכן. כן, יש את הבעיות עם אנשים מסויימים וכל השאר שפירטתי כאן בעבר, אבל אני מתייחס יותר לצד החיובי. זה מדהים מבחינה מסויימת. השאיפה של האדם, ירצה בזה או שלא, היא להגיע לאיזון פנימי, לכל אחד יש ביטוי שונה לזה... ובזמן האחרון אני מרגיש ממש קרוב לזה.

לא, לא הכל נהדר ומושלם אבל אני פשוט מרגיש בינתיים... הכל בסדר. ואני לא רוצה שזה יגמר בעוד 49 ימים (למרות שאני מנחש שישנו לי את תאריך הגיוס). אולי בעתיד, במבט לאחור, יתברר לי שכל זה היה ערימת שטויות ואני לא יכולתי לתאר את המצב שבוא אני אהיה... משהו שאני לא מעלה על דעתי. נשאר כנראה לחיות ולראות.

בכל מקרה, סטיתי מהנושא משום מה, מזל טוב לבלוג.

"There are no shortcuts. No do-overs. What happened, happened. Trust me. I know. All of this matters"

Jack, Lost ("The End")