תקופה מעניינת. כתבתי על זה כבר בפעם הקודמת. פתאום, הכל נראה לי פשוט בסדר, טוב. דברים קורים ונראה לי לפעמים שפתאום הכל מסתדר בניגוד לאיך שזה היה קודם. תפסתי את עצמי היום בתחושה שממש יש לי מזל עכשיו או משהו כזה, שאולי עכשיו דברים מצליחים או משהו כזה ואני אולי צריך לנצל את זה אכשהו. כל כך לא ברור, ולא יודע להסביר מה הגורם לזה. זה שסיימתי תיכון? לא נראה לי שזאת הסיבה, אני פשוט לא יודע להסביר. במכלול הדברים אני פשוט מרגיש טוב עכשיו. לא הייתי אומר שאני מתהלך מאושר כל הזמן, אבל הכל טוב. מרגיש הרבה יותר טוב. ולא זוכר שהי פעם הייתה לי תקופה לאורך זמן מסויים שיכולתי לומר דבר כזה.

בניגוד לזה, בלילות קורה משהו אחר. אני חולם חלומות רעים. כבר כמה ימים ברציפות אני חולם רק דברים שלילים, גם אם אני ישן צהריים. בהתחלה לא היה אכפת, סך הכל חלום, אבל זה קורה עכשיו כל יום ובמסויימים מהם היו דברים באמת מטרידים. זה מוזר. במציאות הכל נראה בסדר ואז אני חולם את כל הדברים האלו. חשבתי לעצמי (תוך השפעה מכל החיוביות הזאת) שאולי זה משהו שנועד לאזן... אז החלטתי שאם ככה אני מוכן לשלם מחיר כזה תמורת תחושה כללית כזאת. אבל ברצינות עכשיו, חשבתי שאולי זה רק מראה כמה שזה הכל שברירי. אולי כבר מחר בבוקר הכל ישתנה. כבר היה פה בבלוג השנה שהרגשתי אופטימי ואז הכל נהרס ביום למחרת וגיחכתי על עצמי.

בכל מקרה, אני מקווה שזה לא המצב. אני מקווה שאני אמשיך להרגיש ככה. לפעמים נראה לי שאני מגזים וחושב לעצמי "וואלה, מגיע לי אחרי הכל". ממש הגזמה, מגיע לי? לא באמת. אבל נו, לא יודע. לפעמים נמאס להיות הוגן או לנסות למצא איזה משהו בכל דבר. דברים קורים, לא תמיד הכל הוגן. מן גישה חסרת רגישות שכזאת. אני לא באמת יודע איך להגיב לזה.

משהו נוסף שחשבתי עליו היום, שזה קורה עכשיו. עכשיו כשמתחיל פרק חדש בחיים. אם נחלק את זה לפרקים כמובן. אפשר לחלק את זה לכרכים ואז אני בערך בתחילת הפרק הראשון של הספר הבא של "החיים". אז זה דיי הגיוני שההתחלה אופטימית ונחמדה, לפני שהעלילה תסתבך, לא? כי זה בערך ככה. ממש לא בעוד הרבה זמן אני מתגייס. הרבה דברים ישתנו, גם אני יכול להשתנות וכל זה לטוב ולרע. אני לא יכול לדעת עד שאני אגיע לשם. אבל עדיין קצת חבל שאם זה ימשך ככה, אז זה יקטע בתאריך מאוד מסויים.

"That's the whole trouble. You can't ever find a place that's nice and peaceful, because there isn't any. You may think there is, but once you get there, when you're not looking, somebody'll sneak up and write 'Fuck you' right under your nose"

The Catcher in the Rye

חשבתי לכתוב פוסט בסגנון מאוחר יותר, לפני הגיוס הי שם בתחילת אוגוסט, אבל אני כנראה אקדים את זה. לא כתבתי יחסית הרבה זמן, זה נבע מכל מיני סיבות. לא היה לי שום נושא או שפשוט הייתי עסוק בבגרויות או הכנות למסיבת סיום.

אמנם נשאר לי עוד פיזיקה ומועדי ב' אבל אפשר לומר שזה נגמר. התיכון. לימודים בבית ספר באופן כללי. זה עבר יחסית חלק, בעיקר כי כבר תקופה מסויימת הייתה תחת סימן של "סוף", ועכשיו הסוף הזה הגיע. במסיבת סיום לא התרגשתי גם במידה והייתי יכול, הייתי אומר אפילו שלא היה לי אכפת מספיק, וזה מה שבאמת הציק לי. בכל מקרה הסתגרתי לתוך עצמי לזמן קצר. אחרי זה היה תיום האחרון בבצפר והיום בלילה היה את הנשף ו... זהו. אפילו כבר יש לי שיבוץ מצה"ל. זה באמת נגמר. ובעצם מה שנגמר פה אלה לא הלימודים והמבחנים, מה שבאמת ממש עומד להגמר פה זאת תקופת הילדות והנעורים. אני לא יודע עד כמה פעם היו מודעים לזה, אולי כן, אבל היום אנחנו יודעים מראש מה ההשלכות ויודעים כבר עכשיו שנתגעגע לזמן הזה ושהי שם בעתיד הכל יהיה מורכב יותר.

אולי זה לא חוסר אכפתיות, אלא חוסר יכולת ממשית להבין עד הסוף את המצב. לפעמים נראה לי שאני מבין. אני מבין איך זה שלא יהיה יותר את המסגרת הזאת, שלא יהיה את המשהו המסוים הזה שיאחד הכל ושיהיה רקע שונה, אפילו לא יהיה את הפרצופים המוכרים שיהיו מסביב. זאת תחושה מאוד מדכאת ובאותו זמן מוכרת. זאת התחושה שמלווה כל סיום. תחושה מאוד עצובה.

ולמרות זאת, כמה שזה בנאלי זאת עדיין התחלה של משהו אחר. אפילו במישור האישי הכל [כמעת] נראה פתאום אופטימי ובסדר כמו באיזה סרט. חשבתי שיצא לי פה משהו יותר רציני ואפילו עמוק. לא הצלחתי ממש, זה מה יש.

"Good morning, and in case I don't see ya: Good afternoon, good evening, and good night!"

Truman Burbank, The Truman Show