כל המינגלינג הזה לא ממש בשבילי
אני מהנהנת בנחמדות ומחייכת לפי הקונטקסט
ובעיקר אני חושבת שכבר מאוחר
ומחר קמים מוקדם
ויש טיסה לתפוס
וצריך גם לדבר מול כולם.
הנציג הגרמני לידי שאל אותי
איפה נהנתי יותר
בעבודה הקודמת או עכשיו,
כי גם הוא פעם עבד ברשות הגרמנית
ואני עונה תשובה דיפלומטית
אבל בפנים נזכרת בפיטורים ההם ומשהו בי נצבט
מתי אפסיק לייחס לזה חשיבות כה רבה
אולי עכשיו, כשאני מנסה לאמץ הסתכלות חיובית יותר.
בדרך לשדה, איש זר שישב לידי באוטובוס ביקש את המשקפיים שלי לרגע
הוציא מגבון מיוחד ואמר לי באנגלית
שאני אהיה מופתעת מהתוצאה
ובאמת הייתי מופתעת, מהתעוזה
וגם העדשות התנקו להפליא. הודתי לו,
אנשים יודעים לסמן לי מתי הגיע הזמן לשנות את נקודת המבט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
