בלוגהה

שוב תקופת מבחנים, שוב לימודים משעממים, שוב נאבקת להשאר על הכסא ולהתרכז, שוב לוקחת יום חופש כדי ללמוד ולא מנצלת אותו מספיק.

ובנתיים הראש במקומות אחרים אחרים, בג'ונגלים, אגמים והרים ובעיקר בחופשת הסקי שאנחנו מתכננים ממש לאחר המבחן האחרון. 

אני מחכה שהחודש הזה יעבור כי פתאום הבנתי, שכשהתקופה הזאת תגמר לוח השנה יראה  לי שכמעט הגיע מרץ, מה שאומר שרשמית יהיו לי רק עוד שלושה חודשים פה ועדיין לא כבשתי ברגלי את היבשת הזו כפי שתכננתי.

למרות שלפני כמה חודשים אמרתי למנהלתי המתולתלת שאין לי שום בעיה להשאר פה עד ספטמבר, ומשיחה שערכתי איתה לפני שבוע נראה שמבחינת ההנהלה העניין ודאי, היא הוסיפה והסבירה לי את המצב בארץ וסיכמה "כמה שאת יכולה להשאר שם- כך יטב, רק תגידי עד מתי וזו לא תהיה בעיה", הבטחתי להחזיר לה תשובה, דבר שכמובן עוד לא עשיתי. מלוח הזמנים המתוכנן עולה כי לחבר'ה עם פנקסי הצ'קים השמנים משתלם להשאיר אותי כאן לתקופה של עוד כשנתיים ואולי יותר, הבנתי שעם חלק מהעובדים כבר נערכו שיחות רשמיות בעוד שהשמן ואני קיבלנו מייל ערטילאי בו נשאלנו רק מהו הזמן המקסימלי שמתאים לנו להשאר כאן. איזו מן שאלה זאת? אם זה ימשך כך עוד אמצא את עצמי מגישה בקשה לאזרחות או אמא למיני-בורגרים מתבוללים שישברו להורים שלי את הלב (תוכנית מגירה אם בקשת האזרחות תדחה).

ככל שעובר הזמן כך אני מתחילה לחשוד שאני סובלת מהפרעת קשב וריכוז בנוסף למיזופוניה ממנה אני סובלת מילדות. אמנם זה מפתה לתרץ את חוסר ההישגים שלי בגורם הזה ומצד שני אני לא רוצה שיהיה לי נח לא לדרבן את עצמי, אני רוצה להצליח למרות הקשיים.

נגמר לי הסויה לקפה. מקווה שמשקה אנרגיה וקפה שחור יעשו את העבודה במקום.