בלוגהה

אנשים מזדקנים והופכים להיות מטלה עבור ילדיהם החמודים שבגרו והפכו לאנשים עסוקים ששכחו בינתיים איך לפני שנים, כשהוריהם היו צעירים והם רק זבי חוטם חסרי ישע, הם עשו הכל כדי להוריד להם את הירח.

"ילדים" שלוקחים כסף מהאמא הזקנה שבינתיים צריכה אותו עבור תשלום לאמבולנסים וכתגובה מקבלת מבתה רק "את אישה מבוגרת, את יכולה למות כבר". אנשים שמכניסים את האמא המבוגרת הביתה בעבור בצע כסף ואחר כך מטיפים לאחיהם על איך צריך וראוי להתנהג כאילו הם מאמא תרזה תוך כדי שהם עושים הכל כדי שהיא תהיה כמה שיותר זמן מחוץ לבית (אז למה בדיוק היא משלמת לך שכירות ואיך לעזאזל יש לך אומץ לפתוח את הפה?).

כל מיני כאלה שדואגים רק לתחת של עצמם, חיים את חייהם הרחק מהוריהם בלי להתעניין ולהיות בקשר בכלל ואפילו להלוויה לא להגיע למרות שמדובר הילד יחיד.

ואבא שלי, האדם הכי רגיש חברתית שאני מכירה שלוקח את הדברים הללו באופן כל כך אישי בא ואומר לי "את יודעת מה? אני לא רוצה להיות זקן, מספיק לי עד גיל 70 ודי" ומעציב אותי בדברים הללו ברמה שהוא אפילו לא מבין (ורק טיעון נגד של "מה, אבל אתה לא רוצה לראות נכדים?" גרם לו קצת לפקפק בהצהרתו). 

מילא ש"אדם לאדם- זאב" אבל אפילו זאבים הם לא כאלה כפויי טובה.

הערה: כל הדוגמאות לעיל הינן מסיפורים אמיתיים שקרו לאנשים שאני מכירה, חלקם לצערי מתוך משפחתי.