שלום לכולם, קוראים לי דן.
אני מה שהחברה מכנה "פריק". אחותכם פריק.
אתם מבינים, אני ה"אימו", ה"מוזר" הזה שאתם מרכלים עליו בהפסקות.
נכון, יש לי טעם שונה במוסיקה. ונכון, אני לא נראה ומתנהג כמו כולם. אבל בסה"כ אני רוצה ליהיות עצמי.
אז ליהיות גלוי פעם אחת בחיים שלי? כן, אני חותך וורידים, כן, לא פעם עמדתי על החלון.
אני בן אדם שבור, מרוסק, מיואש... זה לא קל ליהיות אני... באמת שלא...
אני לא הולך לפרסם תמונה שלי. לפחות לא בזמן הקרוב.
אני יעדכן בקרוב...למרות שאין הרבה מה, אני בקושי יוצא מהבית.
בכל סוף פוסט יהיה כתוב " בלאהוב, דן". אני כותב את זה כי אהבה זה דבר הדדי, דבר שמעולם לא היה לי.
לאהוב זה דבר בסיסי שמתקיים אצל כולנו, את כל החיים שלי הקדשתי לאהוב והאהבה אכזבה אותי.
אז עד כאן לכרגע.
בלאהוב, דן.