סימנים יסללו לכם דרך רצופה לצעוד בה
מדובר בניסוי אנושי, ניסוי נוירולוגי שלא נראה כמותו,הכניסה לבלוג לאנשים בעלי ראש פתוח לחוויות מנטליות-מיסטיות כבדות. |
| 11/2008
אולי בעצם....
אולי לא נולדתי לרצות,אולי נולדתי למחות ולמחוק דמעות של דמויות בהצגה המייסרת הזאת שקוראים לה "מציאות".
אולי בין שלל הניצבים עומד הגיבור עם מטפחת קטנה וכתף גדולה לבכות עליה,ומטה טיפה לקראת חבל הטבור הדימיוני,מתאמץ
ומתעמק בלמצוא איזשהו חיבור לעולם החיצוני שנראה לו כל כך פנימי וכל כך מוחשי,אך בכל זאת עמוק בפנים הוא יודע שזו רק בדיה.
ומנסים לשכנע אותנו שככל שנאמין שהבדיה הזאת קיימת והיא שם,ואנחנו חיים אותה - אז היא תופיע,
אך היא נשארת שם,עמוק בפנים,ובכל נשימה אתה רק מרגיש אותה מתגברת וחותכת ולא עוצרת לשניה.
איך פתאום כל שאלה נראית כמו תשובה ברורה וכל תשובה נראית כמו שאלה לא ברורה שנשאלה ללא שום קשר.
המסר הזה שדיברנו עליו כל חיינו פתאום משליך עלינו מטר של בעיות לא ברורות והמח בוחר לעכל אותן כבעיות במקום לפתור אותן במקום.
כל מה שאני מנסה להבין בתסביכים ביני לבין עצמי האם לגיבור שלי יהיה סוף טוב...
בעצם זאת גישה לא נכונה, אולי לא צריך בכלל לחשוב על הסוף,כי הסוף עוד רחוק - זאת נקודה למחשבה. וזאת הגישה הנכונה.
אולי עדיף לשאול את הגיבור איך הוא רוצה שהמערכות בהצגת חייו יראו.
כי מה שבטוח שבהצגה שלי יהיה לי תקציב בלתי מוגבל לצור את התפאורה ואת הסביבה הנכונה.
המילה הזאת שאין גבול לעוצמתה ולנכונתה,היא פשוט נכונה,והגיבור צריך להיות נכון למדוד את הגבולות כדי להבין שהן בסך הכל פרי דימיונו.
במיתוס ההזוי הזה שמבוסס על תאוריות מופרכות, הפרי האסור היחידי הוא להאמין באיסורו של הפרי האסור.
| |
|  כינוי:
טיפ טיפה בן: 36 MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
