-לא מבינה-

עלינו על הטיסה .

אחרי התברברות של שעות בדיוטי פרי.. עלינו על הטיסה .

ישבתי ליד החלון.. לידי ישב רועי..

אני שונאת טיסות!! זה סותם תאוזניים!!

המראנו.. סתם טיסה רגילה בלי שום דבר מיוחד..

ניסיתי להירדם אבל לא כוכך הצלחתי..

שמתי ראש על רועי שהסתכל מהחלון לעבר הארץ שלעט לעט נייתה קטנה יותר ויותר , הוא ליטף לי את השער ושר לי שיר ערס [חיחי]

נירדמתי .

פתאום אזעקה!! כל המטוס נכנס לפאניקה!

תינוקות התחילו לצרוח ונשים התחילו לבכות!

הסימן של חגורת הבטיחות ניהיה אדום ואמרו ברמקול:

"לטסים שלום! יש תקלה במנוע ואנחנו מסנים לפתור אותה כמה שיותר מהר!

אני מבקש! בלי פאניקה!! חובה לחגור חגורות בטיחות ומען ביטחון!"

זה לא היה כיף להתעורר ככה.. :\

בכל מקרה , חגרתי חגורת בטיחות והסתכלתי על רועי..

הצרחות והמהומה לא נרגעו לרגע..

דיילות עברו בין הכיסאות וניסו להרגיע את האנשים הלחוצים..

אחרי משו כמו 10 דקות שאיבדנו גובה אמרו ברמקול:

"לטסים שלום! המנוע של המטוס התקלקל ואנחנו נאלצים לנחות נחיתת אונס באי לא מזוהה!! אתם מתבקשים לשבת בשקט ולנסות להירגע! תודה!"

נחיתת אונס?!?! אמאא!!! לא רוצה! זה מפחיד!!

נחיתת אונס זה לא זה שתמיד יש הרוגים בסרטים וזה?!

כוכך פחדתי!!! אבל לא רציתי לשתף פעולה עם הטירוף שהיה במטוס..

אז רק הסתכלתי מהחלון וראיתי איך אנחנו מאבדים גובהה..

פחדתי שמשו יקרה.. שתיהיה תאונה או משו כזה.. =\

התחלנו לרדת במהירות ובלי ששמתי לב המטוס התרסק על הקרקע חזק !
כל המטוס קפץ מהמושבים והיו כאלה שקיבלו מכות חזקות!!

אחרי משהו כמו 5 דקות מה"נחיתה" עברו הדילות ולקחו את אלה שנפצעו..

הם פתחו לנו את הדלתות של המטוס וביקשו מאיתנו לרדת לאט ובזהירות..

רציתי לקחת את המזוודה שלנו אבל לא נתנו לנו..

אנשים דחפו כאילו מישו מחכה להם שם!

ואני הבנתי שאנחנו הולכים להיות תקועים פה לדי הרבה זמן..

חיפשתי את המשפחה של רועי ופתאום שמתי לב שאני לא מוצאת את רועי עצמו!

ניסיתי ללכת אחורה אבל האנשים שדחפו כדי לצאת מהמטוס לא נתנו לי!

יצאתי החוצה לא הפסקתי לחפש! פחדתי להישאר לבד!

אחרי שהכל נרגע ואנשים הבינו שאין להם מה לחפש בחור הזה נכנסתי למטוס..

הלכתי לתא הטייס ולחדר הדילות.. ראיתי בחוץ את אמא של רועי ואת רועי..

"וואי איך חיפשתי אותכם!! למה אתם פה?!"

"שבי יובל.." אמרה אמא של רועי שפתאום לא נראתה שמחה..

"יובל אהה, אבא שלי נפצע בנחיתה.." אמר לי רועי מהר כדי לחסוך מילים..

נבהלתי.. תהיתי מה רמת הפציעה.. קשה בינונית או בכלל קלה ואז אין מה לדאוג..

"רגע אזז , מה עושים עכשיו?!"

"בנתיים מחכים כדי שרופא המטוס יגיד לנו אם הוא בסדר.."

ישבתי , וחיכינו וחיכינו וחיכינו.. אין לי מושג כמה זמן!

ואז יצא איזה רופא מהחדר.. בואו אני יתאר לכם איך הוא ניראה:

גבוה רזה , ידיים ארוכות , עיניים אפורות חיוורות , זקן קצר , שער אפור , ומכנסיים קרואות.. כאילו שמו לנו במטוס רופא שלקחו אותו מהרחוב!

"הפציעה לא חמורה אבל בנתיים עדיף שהוא ישאר כאן.. הוא בידיים טובות.. אתם יכולים לרדת מהמטוס.."

"לכו.. אני ישאר כאן לבדוק שהכל בסדר.. " אמרה לנו אמא של רועי ונאנחה..

רועי הסתכל אליי וסימן לי עם הראש שכדי שנלך..

ירדנו מהמטוס יד ביד לבדוק באיזה חור נחתנו..

מה הקריאן אמר?  אי לא מזוהה..

מפחיד לנחות באי לא מזוהה שאפחד לא יודע מה הוא..

ירדנו מהמטוס , בהתחלה ראינו חול .

וחול .

וחול .

אחרי שעה של הליכה לאותו כיוון הגענו למין ג'ונגל כזה כמו בסרטים..

רואים עצים ולאט לאט בעומק יש שחור.. כמו זה: [רק קצת יותר כהה]