Momento Mori
you live only once |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
תובנה?
אני הבן אדם היחיד שמאכזב אותי. אני צריכה להוריד ציפיות מעצמי.
האומנם?
60.5 קילו של גועל. כל הכבוד של דיאטה.
| |
ללא רסן- פה
יצא לי לעשות שיחת נפש עם ידידה אחת שלי. כמה זמן שאני מכירה אותה, אני מגלה יותר ויותר כד כמה היא "מראת הנפש" שלי.
היא כרגע במערכת יחסים מאוד לא יציבה. היא מחפשת מרחב וחופש ועדיין לא סגורה בין האקס לנוכחי...
הצרה שלה אומנם לא מתארת את המצב שלי, אבל היא הראתה לי עד כמה מערכת היחסים שלי פגומה.
אני כבר לא נהנת איתו- לא לבלות סתם ולא במיטה.
אני מרגישה שאין לי יותר מידיי נושאים במשותף יותר.
אנחנו רואים אחד את השנייה פעם -פעמיים בחודש בלחץ, וזה מזל מטורף אם אנחנו מדברים יותר מפעמיים ביום בטלפון.
מעבר לזה, והדבר הגרוע ביותר בכל המצב הזה, הוא שאני מרגישה שהוא עוד מטלה.
נטל.
מטלה כמו ללכת ללמוד במכללה, לעבוד, לשטוף רצפה ולתלות כביסה.
זאת באמת ההרגשה הכי מפחידה מבחינתי...
אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו כמו פעם, כך שאני לא יכולה שלא לכעוס על עצמי כל פעם שאני אפילו חושבת על זה....
כואב לי. והכי גרוע, שאין לי אפילו עם מי לחלוק את הרגשות האלה...
הכל נשלט במצב הרוח שלי. והמצב בקנטים.
אני לא עומדת בדיאטה הפשוטה שלי.
ואני מרגישה חנוקה מהשומן שלי.
חזרתי לכיתה ט' בתיכון. חזרתי להיות השמנה המגוחכת, הפריירית הזאת שאין לה חברים, הייצור המוזר הזה שפשוט יושב לו שם לבד ולא אומר או עושה כלום. רק בוהה.
היום חשבתי על לתלות את עצמי והבנתי איזה רגרסיה עשיתי עם עצמי. והכעס שלי מופנה כלפי אהובי. השמנתי רק בגללו, או לפחות ככה אני מרגישה.
אין לי טיפת תמיכה ממנו. רק תלונות מסוג "למה את עובדת כל הרבה?" ו- "את לא רוצה לבוא אליי?" כאן אני נקרעת. מצד אחד אני רוצה להיות איתו, מצד שני, אני מרגישה שהמרחק עשה את שלו- בעיקר בתחום האינטימיות.
אני מרגישה שהוא בדיוק כמו כולם עכשיו- עוד אחד שצריך להסתיר ממנו את העולם הפנימי שלי.
אני לא יכולה לגעת בו כי אני נגעלת מעצמי.
אני לא יכולה לסבול את המגע שלו, כי הוא מעביר בי חלחלה- האם זה כל מה שנשאר מהזוגיות שלנו?
אני מבינה שהוא רואה אותי לפרקי זמן קצרים אחרי הרבה לילות בודדים, אבל למה אי אפשר לקבל את העובדה שאני לא רוצה מגע פיזי איתו?
מחרחרת בי ההרגשה שאני חוזרת ל"שוק הבשר" בקרוב למדיי, במיוחד אם אעז לפתוח את הפה ובו זמנית את תיבת הפנדורה הזאת...
| |
הגבול העליון.
אני לא באמת צריכה משקל כדי לראות שמימדיי גדלו.
אני לא צריכה להתעצבן על המוכרת בחנות בגדים שישר מתאימה לי מידה 3.
אני לא צריכה הערות הקשורות בגופי.
אני מרגישה את השינוי המזעזע שעבר עליי.
עכשיו נשקלתי.
60.1 קילו של גועל.
דיאטה, עכשיו.
ירקות- בלי הגבלה.
פירות- במינון סביר.
שתי מנות יוגורט ביום.
עד שתי ביצים ליום.
ואולי פעם בשבוע בשר.
והכי חשוב- להמנע, ככל המתאפשר, מפחממות וסוכרים מכל סוג, אשר לא נכללות ברשימה הנ"ל.
מים- כמה שיותר, יותר טוב.
פעילות גופנית- כמה שמתאפשר לי, ככה יותר טוב.
לא לספור קלוריות (זה מה ששובר אותי בד"כ)...
השינוי הכי גדול, מתחיל בצעד קטן...
יומני אכילה משעממים, הנה אני באה.
זאת לא אני!!!
אבל אני כן דומה לתמונה העליונה
| |
|  כינוי:
Dance-Macabre בת: 35 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
