me myself and ana

שנים שלא הייתי כאן..

האמת שאין כלכך מה לספר..

המצב לא כלכך טוב עדיין תקועה חודשים שאני תקועה..

אמרו לי פעם שהמסע לפולין וכל התהליך משנה את ההשקפה לגבי כל העניין..

עוד חודש פולין ובנתיים עם כלך התהליך וכל הניצולים שומדבר מזה לא משנה לי כלום..אני רוב חוצפתי עוד משתמשת בדרכים שהם סיפרו כדיי להעביר רעב.

הגעתי למצב שוב שפשוט באלי להיעלם אני לא יכולה יותר להיות בבית שלי לספוג את היחס של אמא שלי המטומטמת  יותר בורה ממנה אני לא מכירה..

אבא שלי שעושה לי טובה שהוא מתייחס אליי..אחי הגדול שבכלל לא בארץ ואחי השני שאני מפחדת להיות בבית בגללו..

ממש משפחת בריידי..

הלוואי שיכולתי ליסוע רחוק עד כמה שאפשר לחזור בעוד כמה חודשים..האדישות שלי לעולם כבר הורגת אותי אבל זה לא שיש לי מה לעשות חוץ מזה..

אני בת 30 בגוף של בת 17 וזה משגע אותי..

הלוואי שיכלתי להיות ילדה פשוט ילדה בלי דאגות רק שטויות בלי אחריות ..

כשאני חושבת על זה לעומק דיי כואב לי שכל הילדות שלי נזרקה לפח בלי שהספקתי לגעת בה אבל גם דברים כאלה קורים..

שיהיה לכם חג שמח.