Best Perspective
|
| 8/2008
פוסט ליילי מאוחר.
הכל תקוע.
כאילו שאני בתוך תא מלבני, שקוף, חסין.
שום דבר לא פוגע, שום דבר לא נוגע, שום דבר לא מציק.
תקועה עם המחשבות שלי,תקועה עם עצמי.
ואני משתגעת, אני מגיעה לתובנות חדשות על עצמי,
והתובנות האלה פשוט נשארות בתוך הקופסא הזאת.
מצד אחד בא לי לצאת ולהגשים אותן, מצד שני אני עייפה מידי כדי לצאת מהתא הזה.
אדישות מטורפת לכל מה שקורה.כאילו שום דבר כבר לא חשוב.
חוץ מהדבר הזה שתקוע לי כבר שנתיים בראש ומסרב לצאת.
מטרה שאני אף פעם לא אעז להגשים,שבטח תיהיה אחת מהדברים שאומרים עליהם שתמיד שתתבגר תחשוב "מה היה יכול להיות אם.."- אבל למה היה יכול להיות אם הזה, יש שתי צדדים.
אני רוצה לעבור הלאה, לגלות אנשים חדשים, שיגעונות חדשים, להגיע לצבא,להתבגר (בערך מכל בחינה..).
אם יש משהו שאני בטוחה בו, זה שמשעם כאן, פשוט משעמם. אז כן יוצאים עושים משהו מרגש פעם ב.., אבל הכל שיגרתי,
הכל כבר איבד את עצמו. אז נכון זו גם אשמתי, אני לא מוציאה את עצמי מהאשמה.
כל כך הרבה דברים עוברים בראש, בתקופה הזאת, תקופה שאמורה להיות לא כל כך לחוצה, ה"חופש הגדול".
מי ידע שיהיו לי כל כך הרבה מחשבות בראש.
הכל מבולגן, כמו הפוסט הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
