כל הדברים גדולים כקטנים

בבוקר שישי נתקלתי ברדיו בשיחה אודות מוצארט. מבקר המוסיקה חנוך רון המחיש מדוע אין ולא יהיה עוד גאון כמותו (כמו מוצארט). ואמנם, כמו כולם, גם אני ידעתי שמוצארט היה גאון, אבל הסיפורים של רון היו בחלקם חדשים. כבר בגיל שלוש אחז הילד בכינור וניגן ללא טעות יצירות שלמות ששמע מאביו. בגיל חמש החל להלחין ואת הסימפוניה הראשונה חיבר בגיל אחת עשרה, רק משום שקודם לכן לא התחשק לו. ככשמע פעם אחת מיסה מיוחדת שנוגנה באזני האפיפיור פעם בשנה בלבד ותוויה נשמרו בסוד, חזר מוצארט הביתה ורשם מזכרונו את כל תווי היצירה, לכל כלי וכלי. הוא היה אז בן ארבע עשרה, ואם טעיתי פה ושם במספרים זה לא משנה*. אכן גאון, ולא אמרנו אף מילה על הכמות והאיכות של היצירות עצמן.

בתור טיפוס, לעומת זאת, היה מוצארט כנראה ליצן גדול וגס רוח עד מאד. לכן, אין לי ספק שהוא היה אוהב את הסיפור הבא.

בצהריים עיינתי בשער של מוסף "7 ימים". שם פורסמה (הכיצד?) כתבה על מסמך סודי במיוחד של שרותי הבטחון אשר מתאר את סוגי החקירות והעינויים שהופעלו על ידי השב"כ כנגד מחבלים מתקתקים. והנה, ברשימה העינויים המקוצרת מופיעה ההתעללות הבאה: "משמיעים לנחקרים יצירות של מוצארט בקולי קולות" (אפילו בין שתיים לארבע). לא יעזור. מוצארט היה מתגלגל בקברו מרב צחוק.

ובעמוד אחר באותו עיתון מסופר* על אשה, תושבת רחובות, מובטלת ומוגבלת, אשר תלתה פתקים על עצי העיר בנסיון למצוא תעסוקה. תגובת העיריה – קנסות בסכום של למעלה משלושים אלף ש"ח. אז מי אמר שאנחנו לא מדינת חוק? יש לציין שהנושא הגיע לדיון בבית המשפט ושם הסכימה התובעת מטעם העיריה להפחית את הקנס לשנים עשר אלף ש"ח בלבד. אז מי אמר שאין רחמים? (לא, זה לא קשור למוצארט, אבל זה היה באותו העיתון. אולי זה קשור לעינויים?).

אני בטוח שיהיו מי שיגידו – "טוב מאד. חוק אחד לכולם. כפי שאיננו רוצים שימחלו לאותם מזהמים המשאירים ערימות אשפה על החוף, כך אין למחול למי שמזהם את העיר ומציע את מרכולתו על כל גזע רענן. את החוקים יש לשמור וחובה לאכוף". ואני אומר – "בדיוק משום כך אני חושב שהחוק הוא בעיקרו מטומטם ומהווה תחליף לשיקול דעת".

אפרופו בתי משפט, מישהו מכיר את התהליך של מתן עדות מקרוב? אני יודע ששמים את היד על ספר התנ"ך ונשבעים לומר את האמת, אבל יש לי הרגשה כבדה שזהו דמוי שגוי שנולד מצפיה בסרטי קולנוע אמריקאים. מכל מקום, למרות שהעדות ניתנת בשבועה, אני נוטה להאמין שמי שיטען להגנתו שאלוהים נגלה אליו בלילה וציווה עליו לעשות כך וכך - לא תעמוד לו ההגנה, אפילו שישבע באלוהים עצמו.