כל הדברים גדולים כקטנים

במוזיאון ד'אורסה שהוא אחד החשובים בפריז (ובעיני רבים, היפה והמושך ביותר) מוצגת במקום מכובד יצירתו של גוסטב קורבה – מקור העולם. בעיני רבים היצירה נחשבת שערוריתית. היא מציגה מלוא הבד, מול פרצופו של הצופה, איבר מין נשי (וחלק מהאשה אליה הוא שייך). באופן טבעי, הציור הינו מושא להתייחסויות רבות. הנה מספר קישורים לדוגמא,

הבלוג של אלכסנדר מאן

הבלוג של הר הקסמים

מילים

אני חושב שכבר נאמר עליו מספיק, והייתי מעז ואומר שנאמר עליו הכל. עליו, ועל הנושא והנשוא והמושא, על התגובות והתחושות, המשיכה והפחדים ולא ארחיב ואוסיף. הציור מופיע בתחתית הפוסט ומי שחושש להביט בו שלא יביט.

לא הייתי נדרש לציור ולנושא אלמלא קראתי אתמול על דרשתו של הרב הראשי לשעבר מרדכי אליהו. הוא ממליץ לשומעיו מקרב חיילי צה"ל להעדיף את ההליכה לכלא על פני הכורח לשמוע אשה שרה. הוא תוקף את עמיתיו הרבנים ה"מתירניים", מתריע על כך שהמחיצות המסתירות את הנשים בבית הכנסת אינן גבוהות דין, שלא לדבר על ריקודים מעורבים, חתונות מעורבות ומה לא.

מה שתפס את עיני בדבריו של הרב היה המשפט הבא   -

"האמת היא שלא נעים לדבר מה שאני חושב לדבר עכשיו, אבל המציאות מחייבת אותנו לדבר אם אחרים מדברים ואנחנו שותקים - יאמרו שאנחנו מסכימים".

ולמרות שבדרך כלל אינני נוהג כך, הפעם אני מקבל את דבריו. אם הוא מדבר ואנחנו שותקים יחשבו שאנחנו מסכימים.

אז אני לא מסכים לרב ולכל מה שהוא מייצג. כל מהותו כעס וחומרה, הטפה ונזיפה, צדקנות והתחסדות, חולשה ופחד. קנאי דתי חשוך המנסה להחניק כל שמחה אנושית וספונטניות, כל שביב תקווה ומחשבה חופשית. חוליה בשרשרת הלא קדושה של טורקוומדה, חומייני וסאוונארולה. הוא כל כך פוחד ממה שמייצג גופה של אישה שהוא נמנע ממגע, מראה ודיבור, כמו שלושת הקופים הידועים. נועל אותה בחדרי חדרים, גוזז את שערה, עוטף אותה סחבות ונמלט בבהלה שמא ישמע אותה שרה.

ואני אומר שגוף האשה הוא היצירה היפה בעולם, ואין העין שבעה מלראותו (לעומת זאת עלי להודות שלטעמי הקול הגברי נעים יותר לאוזן). אתה אומר "קול באשה ערווה"? ואני מציב מול פרצופך את הציור של קורבה, שהיה לו זקן כמו שלך, הציור של הכוס שנקרא 'מקור העולם' וצועק – בגללך אנשים פוחדים כל כך מהערווה הזאת שהם יוצאים להלחם בה ולפגוע בה לכבוש ולהרוס ולפרוק את כל תסכוליהם.

אומר הרב

"מורי ורבותי אני מצטער שאני מדבר דברים כאלה היום בפרשת פנחס בן אלעזר"

ומהי פרשת פנחס (במדבר כ"ה) ? היא מספרת על בני ישראל המגלים עניין בבנות זרות ומנהגיהן הזרים, ועל זמרי בן סלוא, איש נכבד מישראל, וכזבי בת-צור, אשה מדיינית נכבדת, והם הולכים יחד, לעיני משה וכל בני ישראל. ועל כן בא פנחס בן אלעזר הכהן ודוקר את שניהם למוות, גם כן לעיני כל בני ישראל. חטאו של זמרי כבד – שכב עם אשה זרה. ומעשהו של פנחס נאצל – שחט אותם בו במקום. ועל כן הוא זוכה לברכות ולתשבחות ולתפקיד מכובד לדורי דורות ומכאן הבטוי "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס".

השרש ק.נ.א מרבה להופיע בפרשה הזאת -

י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.

ואני אומר, זאת הקנאות הדתית בצורתה הרעה ביותר. ישמור אתכם אלהים מהמסיתים ומהמוסתים.