כל הדברים גדולים כקטנים

כשכתבתי את הפוסט הזה, ומחיתי נגד האיש המלבה שנאה ונגד הזוועה שבפרשת פנחס, כללתי את הדברים בקטגוריה שאני מכנה נבואות זעם. מייד אחר כך, עם מעשה הטבח בתל-אביב, נראה היה כאילו התקיימה הנבואה. אני יכול לקוות שטעיתי ואין קשר בין הדברים, אם כי יש לומר – אם לא אלה אז אלה, אם לא מכאן אז משם, וכמה זה משנה? והמשטרה גם היא, כשאין בידה קצה חוט, מכריזה כי אין וודאות שהמדובר בפשע שנאה. כאילו שפשע שכזה יכול לבוא מאהבה. וכל זה מטיל צל שחור על חג האהבה בבגדיו הלבנים והכל מתערבב באדום שנשפך וברקע דגלי הגאווה בשלל צבעי הקשת.

הדברים האלה, הנטווים ונארגים זה לזה מוליכים אותי לסיפור שלגמרי במקרה היה בימים אלה ממש.

הרקע דווקא ישן כימי האינטרנט. זה, בימיו הראשונים, היה שונה מכפי שהוא היום. הדבר הגדול והמובהק שהשתנה הוא זה שהוליד את החברה שהפכה מלכת האינטרנט שהכל נעשה בדברה – הלא היא גוגל. וגוגל נולדה מתוך החיפוש. היום, אין להעלות על הדעת יציאה למסע גלישה ללא מנוע חיפוש. כמו טיול ג'יפים ללא GPS. אך בימיו הראשונים היה זה הים, והספנים היו יוצאים וגולשים, תרים את המרחב לראות אנה יתגלגלו (ולא יגגלו) הפעם.

הטכנולוגיה והרעיונות עליהם קמה הרשת, יש לדעת, הם ישנים כימי תרבות המחשבים וראשיתה עוד בשנות השבעים. האינטרנט נהגה כפתרון טכנולוגי צבאי שיאפשר לבזר את מערך השליטה והבקרה ללא תלות במפקדה מרכזית אחת. עם  השנים נולדו שפע של ישומים ושימושים ברשת - בסיסי נתונים, דואר אלקטרוני, העברת קבצים, קבוצות דיון – אלא שכל אלה היו כעין מגדל בבל של בליל שימושים והתמחויות. האינטרנט שאנחנו מכירים, הרשת העולמית, ה-World Wide Web, הלא הוא ה-www המוכר, היה לגירסה ההופכית למגדל בבל. החידוש היה ביצירת מסגרת אחת, אחידה, שהסתירה תחת מכסה המנוע את אינספור השיטות והשימושים וכך איפשרה למשתמש ההדיוט, חסר הרקע הטכני, לעשות הכל במו ידיו. מרגע הולדת הדפדפן, יכולת לקרוא דף של טקסט, ללחוץ על מילה מודגשת ובו ברגע, כבמטה קסם, לעבור לתוכן אחר, שנמצא במקרה באוניברסיטה באוסטרליה, ומשם, שוב בלחיצה קלה, לדף חדשות של עיתון יומי בקנדה. תודו שזהו רעיון מהפכני ובעל פוטנציאל אדיר.

הנה כי כן, באותם הימים, הגעת לאתר מסוים, לכתובת שנמסרה לך, ומשם יצאת למסע שאת סופו לא יכולת לשער. מקישור לקישור, מנושא לנושא, אסוציאטיבי כמו חלום פרוע, חסר עקרונות, בלתי צפוי ומלא קסם. בדיוק כך נשמעים מן הסתם סיפוריהם של חלוצי התעופה.

בינתיים, קמו מנוע הסילון והמכ"ם, מנועי החיפוש ואפליקציות הג'אווה, מפת העולם נצבעה ונעלמו הכתמים הלבנים.

למה אני מספר כל זאת, ולמה כאן ועכשיו? כי מדי פעם אני יוצא למסע בסגנון הישן, ולגמרי במקרה, דווקא בימים אלה הגעתי למקום מעניין.

הכל החל כשחדר לתודעתי המונח "אקלקטי" בשעה שלא ידעתי מה פירושו. הוא אמנם מזכיר את ה"אפוקליפטי" אך זוהי רק קרבה שבשמיעה. כך רשמתי "אקלקטי" בגוגל ויצאתי לדרך. המונח, היווני במקורו, פירושו – לקטני. שנלקח ממספר מקורות. ומסתבר שקיים סגנון אדריכלי הנקרא אקלקטי, ומטבע הדברים, זהו סגנון המלקט משהו מכל דבר, ותוכלו להתקל בו בכל כפר בארץ. אלא שקיים גם ממש סגנון אקלקטי ארצישראלי. זהו סגנון הבנייה האופייני בעיקר לתל-אביב של שנות העשרים, מיד לאחר טרוק הטורקים וראשית השלטון הבריטי. נבנו בתים ששלבו אלמנטים מהמזרח ומהמערב ומכל הבא ליד. כמה מן הבניינים הנאים המעניינים בתל-אביב שייכים לסגנון זה, כמו בנין הפגודה המפורסם. רובם ממוקמים אגב במרחק שמיעה מהמועדון בו בוצע הרצח.

באותו מקום בו קראתי הופיעו קישורים למספר בניינים לדוגמא וביניהם בית השגרירות הרוסית. אני זוכר את הבניין. אמנם בזמני כבר לא היו שם רוסים, אך תמיד הוא משך את עיני בעברי בשדרות רוטשילד, בעיקר בזכות השילוב בין הגנים המיוחדים, מלאי טרסות, מדרגות ופינות חבויות, וההזנחה וצמחיית הפרא שגדלה שם בזמנו. זה מראה שפוגשים בו רק בספרי האגדות, ויש להוסיף – המתורגמים. המשכתי אם כן אל הקישור, וקראתי אודות הבניין.

הבניין הוקם בשנות העשרים ע"י האדריכל מגידוביץ' ויועד לאחד מגדולי העשירים. עם השנים החליף ידיים ולאחר קום המדינה השתכנה בו הצירות הרוסית. עם הרוסים אנו עוברים מעולם האגדות לעולם סרטי הריגול והמתח. ואכן בליל ה-9 בפברואר 1953, אירע פיצוץ עז במקום. נזק רב נגרם ואחדים מהעובדים נפצעו. הפצצה, היתה בת 15 ק"ג, והיום, למוד דיווחי פיגועים, אני מבין כי זאת פצצה גדולה והרסנית. בעקבות אותו הפיגוע, ניתקה ברה"מ את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל.  הבניין אגב, שופץ מאז, וזכה לעבודות שימור יסודיות, יחד עם גורד השחקים שהוצמד לאחוריו.

היעד הבא במסענו הוא המחתרת המסתורית אשר הניחה את הפצצה. "מחתרת צריפין" עליה לא שמעתי מעודי. הקישור הבא מספר על קבוצה של  אנשי לח"י לשעבר אשר הקימו ארגון בשם "מלכות ישראל". מטרתם הייתה לפגוע בחיילי הלגיון הירדני בתגובה לרצח של יהודים בארץ, ובנציגויות של ברה"מ וצ'כוסלובקיה בתגובה לארועים אנטישמיים קשים שנוהלו ע"י השלטונות. השם המוזר "מחתרת צריפין" נובע מהמקום בו נערך משפטם. קל לכן לנחש מה עומד מאחורי השם "מחתרת ג'למה".

חלק מחברי "מלכות ישראל" פעלו במקביל בארגון אחר, אליו מוביל הקישור "ברית הקנאים". אלה אמנם לא נשפטו בג'למה, אבל שהו שם במעצר. הברית הזו, אשר שמה מרמז על מקורות השראתה, נסתה בכח הטרור לכפות כאן מדינת הלכה. אז, בשנות החמישים, כשמכוניות היו מעטות ונדירות, עלו באש רכבים שנסעו בשבת, וכמו היום, הוצתו אטליזים שמכרו בשר לא כשר. הם ניסו להניח מטען במשרד החינוך במחאה על חוק החינוך הממלכתי, ולהשליך פצצת עשן בכנסת בעת דיון על גיוס בנות לצבא. כאמור, חברי הארגון נעצרו, נשפטו ונכלאו.

בין חברי ומקימי המחתרת, היה מיודענו הרב מרדכי אליהו, זה מפרשת פנחס, שלימים מונה למשרת הרב הראשי לישראל. הנה כך חזרנו לראשית הפוסט וסגרנו עוד מעגל.

מגדל בבל

שתי הערות לסיום –

אחת: מפאת רוח הדברים והנושא, לא צרפתי שום קישור למסע. איש איש ישוטט בזמנו החפשי. למען גלוי נאות אוסיף שהמסע כאן נערך כולו במסדרונות הויקיפדיה, אך רוח ההדברים, ההפתעות והגלויים, לא נפגמו כהוא זה.

שתיים: על פי התיאוריות המקובלות, רב החומר ביקום הוא מה שמכונה "חומר אפל", שאי אפשר לראות וכמעט אין עדות לקיומו, אך הוא אמור להיות שם, מסתתר ושותק כמו רובו של קרחון. מסתבר שקיים מונח כזה גם בעולם האינטרנט. רובו של החומר ברשת בנוי כך שהוא נעלם מעיניהם של מנועי החיפוש. מסתתר בחושך מתחת לפני השטח, נגיש וידוע רק ליודעי הסוד. אז בכל זאת יש תקווה.