גוגל מנסה להתחרות בפייסבוק ולפתוח רשת חברתית. תחרות זה טוב. כשמתחרים על כל לקוח השרות מתייעל, המוצר משתפר, והמחיר יורד. כדי לקיים תחרות דרושים כמה ספקים המציעים את אותו המוצר. אחרת זה מונופול. תחרות זה בריא. מונופול זה חולה. גוגל מציעה להתחרות בפייסבוק.
אבל יש תחומים שבהם כאשר יש ספק יחיד השרות טוב יותר. קחו לדוגמא לוח מודעות. כאשר אני מחפש משהו בלוח מודעות הרבה יותר נח לי אם יש לוח יחיד ושם נמצאות כל המודעות מאשר להצטרך לעבור על כל הלוחות. גם כמפרסם זאת סתם טרחה לפרסם בהרבה לוחות. כשיש ריבוי לוחות, המפרסם נאלץ לפרסם בכולם והצרכן לחפש בכולם. לא יעיל ולא נח.
גם רשת חברתית. הרעיון הבסיסי הוא שכל החברים יכולים להתחבר ולתקשר. רשתות נוספות יוצרות פילוג ושבירת הרצף. או שהן מצריכות חיבור לכמה רשתות. אני חושב שזאת הסיבה העיקרית שמצטרפים לפייסבוק. כולם ממילא שם, אז זה המקום ההגיוני לחפש אותם.
אילו היו שתי רשתות מחיר הקוטג' היה עדיין שבעה שקלים ומובארק נשיא מצרים.
יש עוד יתרונות למונופול, בעיקר אם אתה נמצא בתוכו. על כך בפעם אחרת.
בינתיים, כדאי להזכיר את ההתארגנות החדשה בפייסבוק שכבר סוחפת המונים. גמילה מפייסבוק. בכל יום מתפרסמים פרטים חדשים וההתארגנות לגמילה והתנתקות מפייסבוק צוברת תאוצה*. יש על זה סרט ביוטיוב.
כדי לסבר את מושג העושר הגדול שעליו נלחמים, הנה חישוב קטן. בסרט רשת חברתית מתואר אדוארדו סוורין שנעשק ע"י המייסד מארק צוקרברג למרות שהיה שותפו המלא והמממן שלו בראשית הדרך. הוא חתם בתמימות על חוזה שהשאיר בידיו משהו כמו, נדמה לי, 0.02% מהחברה. בסרט גם מעריכים את שוויה של פייסבוק ב- 29 ביליון דולר. בידי השותף שנעשק נותרו אם כן כ-6 מליון דולר, סכום שהיה מבטיח לי מהריבית בלבד הכנסה חדשים של 20000 דולר. אגב מאז הגיעו השניים לפשרה שפרטיה לא דווחו אך משערים כי קיבל 5% מהחברה ששוויה מוערך היום ב-50 מיליארד, כך שחלקו המשוער עומד על 2.5 ביליון דולר.
* בניגוד לעצומה בעד החופש וצווי הגיוס שנחלה כשלון חרוץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
