כל הדברים גדולים כקטנים

צדיק מלאכתו נעשית בידי (צדיקים) אחרים.

הנה, מיד אחרי שהכרזתי שנמאס, והתרגזתי, וירקתי, זה ממשיך. הפעם, רב, ששמו מעיד כי הוא מאד מושפע מארץ החיזבאללה, מציע להעדיף לעמוד מול כיתת יורים ולא להאזין לשירת נשים. מצד אחד יש כאן הסלמה, כי מסתבר שכבר לפני שנתיים התרגזתי בדיוק על אותו נושא, אבל אז הרב התורן אמר רק שעדיף ללכת לכלא, ועכשיו הגענו לכיתת יורים (ומה הדבר הבא?). מצד שני, עדיין מנחם לדעת שהדרך להימנע משירת נשים היא לעמוד, ולא להעמיד, בפני כיתת יורים. ולכאורה, כמו שציינתי, אני עדיין לא מפחד לומר את הדברים. ולכאורה, יש לנו עדיין יתרון גדול לעומת ארצות האיסלאם האלימות והמדכאות.

ובכן, מסתבר שהתשובה מגיעה דווקא משם. דווקא משם, היכן שהדכוי הדתי (עדיין) גדול פי מאה, והאלימות (עדיין) גדולה עשרת מונים, והפחד (עדיין) גדול כפליים. אולי כי שם (כבר) למדו לפחד פחות. הנה, ממצרים מגיעה התשובה לכל אנשי הדת, שונאי ומדכאי הנשים, מנבלי הפה הכפיתיים. באומץ לב נדיר קמה במצרים סטודנטית צעירה, עליה מגדה אל-מהדי, ובמחאה על הכפיה הדתית, על כפיית הרעל ששמו רעלה, על דכוי הנשים במרחב הציבורי, מפרסמת בבלוג שלה, תמונה שלה בעיניים פקוחות ובעירום מלא. מצרים. הסיפור באופן טבעי הגיע לאתרי חדשות בכל העולם, ושם, בלא מעט מקומות, באופן לא טבעי, דווקא כוסו חלקים בתמונה. מצרים. זה כוחה של מהפכת הפיסבוק. עליה ממצרים היא התשובה לרב לבנון. הייתי מוחא לה כפיים, אבל אני מעדיף להחזיק לה אצבעות.

עריכה:

ובכן, הסיפור מהדהד לכל מיני מקמות,גם בארץ, כפי שמספרת ידיעה בהארץ.

במחשבה שניה זה יהיה פוסט חדש.