בן-גוריון מכריז בקולו "אנומכריזיםבזאת עלהקמת מדינתישראל" הוא איקון קולי מוכר מאד. נדיר יותר לשמוע משוררים ואנשי עבר מדברים בקולם, ואז, אחד הדברים המפתיעים לרגע הוא המבטא. למשל, לא זכור לי ששמעתי אי פעם את אלתרמן. בקולו. האם לאלתרמן, שעלה ארצה בגיל 15 היה מבטא פולני? שלא לדבר על המבטא של אליעזר בן-יהודה. ולא נדרשתי לזה אלא משום התחושה שהמבטא הזר הוא יצור העובר מן העולם. יש בקרבנו עדיין דורות אחדים של דוברי רוסית, שישמרו בינתיים על המבטא, אך מה עם המבטא הפולני או הרומני? מרגע שאזלו העולים החדשים ממקומות אלה, ואף הפונטציאל מוצה, נגזר על המבטא הרומני להכחד מן העולם. בעלי המבטא נעלמים מרחובותינו כמו בעל חיים נדיר. עדיין אפשר למצוא פה ושם פרט או שניים, חגיגה לחוקרים, אך אלה כבר עברו את גיל הפוריות ולא יבוא אחריהם דור חדש. הפרטים האחרונים הם אזור הדמדומים של מה שעבר.
לא תמיד לרעה. ברחובות ילדותי שוטטו לא מעט גמדים, גיבן אחד וילדים מפגרים. האלטראסאונד חיסל את כולם. בדיקות מי השפיר הטביעו את החריגים. אף אחד לא רוצה ילדים כאלה. אך בלעדיהם העולם מושלם יותר ומשעמם. הגלוי המוקדם ניקה את הרחובות ויצר מן טיהור אתני, ממש כמו הביצות והקדחת שאינם עוד. אני אומר לעצמי שזה מה שביקשו להם הנאצים, רק שאצה להם הדרך. עולם מושלם יכול להיות ריק ועצוב.
http://youtu.be/dTIGz3s2fUU
בבלוג זה
בכל הבלוגים
