All or Nothing

All or Nothing||פרק רביעי

"טוב... עכשיו אני באמת חייב ללכת..."

הוא הביט בעיניה וחייך בדביליות כאשר ראה אכזבה בעיניה, היא הרימה גבה, וניסתה להעלות במוחה מה גורם לו לחייך כמו מטומטם, ללא הצלחה

"אתה בסדר?"

שאלה כעבור שתי דקות, כאשר מבטו לא זז ממנה, היא התקרבה אליו, באיטיות, שגרמה לליבו להלום בחוזקה,

פניהם היו כה קרובים, היא הושיטה את שתי ידיה, וצבטה את לחייו, הוא פלט צווחת כאב,

"למה זה היה?"

"חשבתי שאתה סובל מנרקופלסיה"

"מה זה?"

"תפתח מילון ותדע..."

"אוי, את נשמעת כמו מורה"

"אני אוהבת מורים!"

"באמת?"

"לא!"

"נבהלתי"

"מה יש לך נגד מורים?"

"כלום, מה יש לך נגד... נגד הלחיים שלי?"

אמר ביל, בעודו מחפש במוחו מה להגיד לה, אך ללא הצלחה, הוא חייך אליה, והיא משכה בכתפיה בהפגנתיות

"טוב... אז... נתראה מחר?"

שאל, והביט בה בציפייה,

"יש לי ברירה?"

"אממ... תני לי לחשוב על זה.... לא!"

אמר בשמחה וחיבק אותה, היא האדימה, ודחפה אותו ממנה, הוא נפל על הרצפה וקיבל מכה קטנה בראש,

"אתה בסדר?"

שאלה, לחוצה מכול דבר אפשרי

"כואב לי הראש..."

אמר ביל, בעודו ממשיך לשחק את הקורבן לעוד כמה רגעים, פתאום הוא נזכר, נזכר בה

'ביל תכיר, זאת אן'

'היי'

'היי'

אמרה לו בחיוך, והוא חייך חזרה,

'לא סיפרת לי שיש לך חברה...'

אמר ביל עדיין נדהם מיופייה, היא הביטה בו מעט במבוכה, אך הוא חייך אליה ברוגע,

'אנחנו יחד חודש, לא רציתי לקלקל...'

אמר טום, מחייך בדביליות לאן, ומחבק אותה.

הוא קם במהירות, מגניב לעברה מבט חטוף, ויצא משם בריצה, אינו יודע מה לעשות עם עצמו, הוא ניסה להתחיל עם האקסית של אח שלו, זאת שהוא שכנע אותו לזרוק, זאת שאחיו אהב יותר מכול.

אן התיישבה בבלבול על אחת הספות, לא מבינה מדוע הוא ברח ככה, אולי זה בגלל משהו שהיא עשתה?

או משהו שהיא אמרה? או זה שהיא דחפה אותו? או זה שהיא אף פעם לא מחייכת? ולא צוחקת? ואולי בגלל הציניות שלה? ואולי בגלל הכיעור שלה? בגלל... בגלל....צלצול טלפון הקיץ אותה ממחשבותיה,

"הלו, אנו'ש? איך את מסתדרת? את אוכלת? את מתגעגעת?"

"היי אמא, כן אני מסתדרת, וכן אני אוכלת..."

ענתה בחוסר רצון, היא לא יכלה להגיד שהיא מתגעגעת, כי היא לא,

"את יודעת שאם את צריכה משהו, או קורה משהו, אנחנו נבטל את הכול, נכון?"

"כן, אמא... אני יודעת..."

אפילו את המילה 'אמא' היה לה לבטא, כי היא לא הייתה האם שהיא ציפתה שהיא תהיה, היא הייתה יותר מידי צעירה,

אימה ילדה אותה כשהיא הייתה בת 16 וחצי, והיא נישאה לאביה בשל פחד, פחד מאימה, פחד מהבושה,

אן הייתה מודעת לכך, אך התעלמה מרגשותיה, אימה תמיד ניסתה להתערב בחייה של אן, אך היא לא נתנה לה,

"אמא אני חייבת לסיים..."

"אן..."

"מה?"

"אני אוהבת אותך..."

אמרה אימה בקול שבור, אך אן ניתקה, ומחתה דמעה סוררת שהסתננה מעיניה.

ביל הגיע לביתו, ועלה במהירות לחדרו, טום הביט בו, ללא הבנה, הוא שם לב לנייר קטן שנפל מכיסו,

הוא קם והרים אותו, הוא חייך ויצא במהירות מהדירה.

אממ... קצר, אני יודעת ><

תגיבו!

הערות-

-הסיפור הולך להפתיע, חברה שלי העלתה לי לראש רעיון ג-א-ו-נ-י!

והוא לא יסתיים כמו שכולם מסתיימים, כך שיש למה לחכות...!

-דמויות חדשות הולכות להצטרף, ובקרוב אני העלה פוסט תיאור דמויות... לא יודעת מתי.

-כול מי שקורא את הסיפור, שיגיב, אני רוצה שתבקרו, תייעצו, מה להוסיף, לשפר, הכול 3>

החפירה הסתיימה.

בפרק הבא-