הוא נשען על הגדר הקרה וחיבק את ידיו. רוח קרה נשבה. זה היה היום האחרון של ספטמבר, זמן קצר לאחר תחילת הלימודים, ותחילת החורף. הוא חיכה לידידתו הטובה, אמה, שהייתה אמורה ללכת יחד איתו הביתה. מחשבות רבות עברו בראשו, והוא לא ממש שם לב למה שמתרחש סביבו בימים האחרונים. פתאום הגיח חתול שחור בריצה מהירה מהפינה של הרחוב והבהיל אותו. לבסוף נעצר ליד פנס תאורה.
-"תיזהר,הוא מביא מזל רע", שמע לפתע קול מאחוריו. זו הייתה אמה. הוא לא האמין בדברים כאלה, ולכן התעלם מדבריה. "אני רצינית". אמרה בטון שנשמע קר באופן מוזר. בן, ככה קוראים לו, הסתכל עליה במבט מוזר אך לא אמר דבר. זוהי לא התנהגות אופיינית לאמה. לפתע החתול התחיל ליילל בקול. מהפינה הגיחה בריצה נערה, שנראתה כבת גילם של בן ואמה. היא זינקה אל החתול וחפנה אותו בידיה. החתול הביע התנגדות עזה, וילל בקול. היא ליטפה אותו והתיישבה על המדרכה. בן בחן את הנערה. היא הייתה לבושה נורא מוזר. היא נעלה סנדלים חומות וכמעט קרועות שנקשרו בחוט סגול עבה, ומעליהן חותלות מרופטות בצבעי סגול, חום וירוק. היא לבשה מעיל בצבע חום, שהיה גדול ממידתה פי כמה. אפשר היה לראות שעברו על המעיל הרבה תלאות, משום שבגבה היה תלאי גדול שעשוי מג'ינס, ושרווליו התנופפו מידיה כמו דגלים. מתחת לבשה מכנסי ג'ינס קצרים, ששמבט ראשון אי אפשר היה להבחין בהם בגלל המעיל, ומתחת למעיל, שהיה רכוס עד לאמצע הבטן, לבשה חולצה ירוקה פשוטה ומלוכלכת. על ראשה לבשה כובע קסקט סגול ומלוכלך, שהסתיר שערות שחורות קצרות עד הסנטר. מלבד זאת, היה לה גם שרשרת כסופה על הצוואר עם תליון בצורה של מפתח כסוף ויחסית גדול, מה שנראה מוזר בעיני בן. אך מה שהכי משך את תשומת ליבו היו עיניה. היו לה עיניים גדולות ומבריקות, שאי היה אפשר להבחין בצבען מהמרחק בינה לבין בן ואמה, אך כשהרימה את החתול ורצה לדרכה, הוא היה יכול להשבע שהן היו סגולות.
...........................................................................................................................................
בערב, בן ישב בחדרו ודיבר עם אמה בטלפון:
אמה: ראית את הילדה המוזרה הזאת עם החתול השחור? היא נראית כמו ילדת רחוב.
בן: אני לא יודע, אף פעם לא ראיתי אותה פה בשכונה... אולי היא חדשה?
אמה: יכול להיות... בכל מקרה, נפסיק לדבר על זה ו-
בן: היא לא נראית זרה...
אמה: אי אפשר לדעת... בכל מקרה, למ-
בן: אולי היא בכלל לא גרה כאן, אולי היא באה לבקר מעיר אחרת...
אמה: בסדר, הבנו, מה יש לך ממנה עכשיו? רציתי לשאול אם כבר למדת למבחן בהסטוריה שיש מחרתיים כי אני נתקעתי בשאלה ו-
בן: מבחן בהסטוריה?!?!?
אמה: מה אתה בשוק, הודיעו לנו כבר לפני חודש, ולפני שבועיים, וגם באותו יום שהמורה לא הגיעה, זוכר?
בן: ואת למדת? אם לא, נוכל ללכת מחר ביחד לספרייה וללמוד...
אמה:למדתי היום בצהריים...מצטערת...
בן: אז זה רק אני והספרים... אוף, איזה יום ארוך הולך להיות לי מחר...
................................................................המשך יבוא.............................................................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
