החיים, זה קורה...

פרק 8

POV נעם:

'מסכן, הוא ממש על הפנים, אולי זה יעודד אותו אם...'

ביל הגיע,הוא היה מצוברח.

"בוא" הזמנתי אותו לשבת בסלון.

"רוצה שוקו?"

"לא תודה" הוא אמר וחייך אליי חיוך מאולץ.

"אני כבר חוזרת" אמרתי לו ועליתי למעלה.

"בוא, אני רוצה להראות לך משהו" אמרתי לו.

"לאן?"

"למעלה"

עלינו למעלה, לגג של הדירה.

הכנתי הכל למעלה לפני שביל בא, נרות, שמיכה, כיסאות, כריות, מזרונים, שמפניה (ומים, חח..), וכמובן מוזיקה.

" וואו" הוא אמר.

" אני יודעת שמחר אתם טסים אז רציתי שלא תשכח אותי" אמרתי ודמעות החלו לעלות בגרוני.

" חשבתי שאם תרצה תישן כאן איתי, הלילה" אמרתי לו וכבר התחלתי לראות מטושטש.

" את יודעת שאני בחיים אבל בחיים לא אשכח אותך" הוא אמר לי וחיבק אותי.

התחלתי לבכות, בלי קול.

השיר במערכת התחלף ל- Sacred (^^).

" איך אני אשכח את הנערה הראשונה ששרתי את השיר הזה בשבילה" הוא לחש לי.

הוא נישק אותי, את הנשיקה המדהימה ביותר בחיי.

הריסים הדביקים והרטובים מדמעות שלי נגעו בריסים שלו והרגשתי לפתע נוזל חם על לחיו, הוא בכה בשקט בתוכו.

המשכנו להתנשק דקות ארוכות.

כשסיימנו לא פתחתי את העיניים חיבקתי אותו והשענתי את ראשי על כתפו.

התיישבנו ואז הסתכלתי עליו, האיפור שלו היה מרוח בפסים לאורך הלחיים הרכות שלו.

צחקתי פתאום, ביל הרים את ראשו והסתכל עליי וגם הוא צחק.

שנינו היינו מרוחים באיפור, לכל אורך הפרצוף שלנו.

"את יפה גם ככה" הוא אמר לי בעת שהוא מנגב את פניי.

"לא אני לא" אמרתי לו וצחקנו.

מאז מצב הרוח של שנינו השתפר קצת. אכלנו וצחקנו והחלטנו לנצל כל רגע ממה שנשאר לנו ביחד.

POV ביל:

' אני יכול לנסות.. אבל מה אם היא לא תרצה?, אבל עדיין אפשר לנסות יכול להיות שהיא תרצה' חשבתי לעצמי בזמן שנעם ישנה על כתפי.

הסתכלתי למעלה לכוכבים, לשמים השחורים עם הכוכבים שמנצנצים כל לילה.

הנחתי את ראשה של נעם בזהירות על הכרית, ירדתי למטה לקחתי דף ועט וחזרתי, מביט על העיר המוארת במנורות הרחוב.

                      'And now we're here again up on your roof so high.
                      The whole world can just go to hell for all i care tonight.
                      I can feel the end is near.
                      It all has come, as we had feared.

                      and if our final day has come!
                      Let's pretend to carry on.
                      and if the end has now begun.
                      Live on, live on.

                      I just can't believe the day has come.
                      When all clocks stand still.
                      The horizon seems to disappear and all our dreams are unfulfilled.

                      I can feel the end is near.
                      It all has come, as we had feared
                      and if our final day has come!
                      Let's pretend to carry on.
                      and if the end has now begun.
                      Live on, live on.

                      This is our final day!
                      This is our final day!
                      This is the final thunder up on your roof so high.
                      Let's stay and wait for the morning even it's not in sight.
                      Has our ending just begun?
                      Don't care!
                      Pretend to carry on.

                      and if our final day has come!
                      Let's pretend to carry on.
                      And if the end has now begun.
                      Live on, live on.
                      And if our final day has come!
                      Let's pretend to carry on.
                      And if we stay we'll always.
                      Live on, live on.

                      This is the final thunder up on your roof so high.
                      Let's stay and wait for the morning

                      Live on, live on

                      This is our final day'

עם כאב יד רציני סיימתי לכתוב.. 'זה בדיוק מה שאני מרגיש עכשיו'

הזריחה הגיעה לאיטה.. נעם התעוררה ושנינו עמדנו והסתכלנו אליה..

"כתבתי לך משהו" אמרתי לה ושמתי לה את הדף מקופל בכף היד ונישקתי אותה.

היא פתחה את הדף והתחיל לקרוא..

היא התחילה לבכות..

"אל תבכי יפה שלי..." אמרתי לה.

"אני.. אני רציתי לשאול אותך אם.. אולי ככה אם תרצי... ל..לב..לבוא איתי ועם הבנים לגרמניה" אמרתי לה מגמגם.

"באמת?" היא הסתכלה אליי.

"אהא, אבל רק אם את רוצה.." אמרתי כשראיתי שהיא מתעודדת.

" אממ.. לא ניראה לי" היא אמרה לי והשפילה מבטה

"למה?"

"כי אין לי כמעט זמן לארוז" היא קפצה עליי ונישקה אותי.

"אבל יש בעיה קטנה" היא אמרה לי וראיתי שעכשיו היא מדברת ברצינות.

"סיפרתי לאמא שלי עלינו רק לפני שבוע" היא אמרה "וסתם ככה להגיד לה שאני רוצה לטוס איתך לגרמניה,

ועוד אחרי כל מה שעברנו" היא אמרה מודאגת.

"תנסי לדבר איתה, אם לא יצליח לך תתקשרי אליי אני אבוא אני אדבר איתה.." אמרתי וקרצתי לה.

"למה נראה לך שתדבר עם אמא שלי?" היא שאלה ספק אם ברצינות אוו בצחוק.

"כי זה מה שעושה מישהו שאוהב את הבת שלה" אמרתי לה ולפני שהיא הספיקה לומר עוד מילה נישקתי אותה.

"טוב" היא אמרה וירדה למטה.

"אהההההההההההההההההההההההההההה" לפתע שמעתי צרחה. זו הייתה נעם.