ולפעמים אין לי מושג מה לעשות עם עצמי,
כשהראש כואב ממכות כאב,
כשהחיים שלך דופקים בדלת אבל אתה לא נותן להם להכנס פנימה.
המילים עלובות מידי, אתה אומר,
משלב ידיים, עוצם עיניים,
מתפלל לקום ליום טוב יותר, למציאות אחרת.
היא מסתנווורת, מולך מדממת
את כל הרוע שלה החוצה,
חצי שלמה חצי מרוקנת,
אתה מוציא ממני את הטוב, היא אומרת.
הוא אומר לה שהיא חסרת חיים,
חסרת שלווה, והיא רק מתגעגעת לשקט.
אתה לא רוצה להסתכל לה בעיניים,
שלרגע לא תצליח לכבוש אותך מחדש.
שלרגע לא תיפול שוב לבור בלי היגיון,
שם רק הרגש משחק, ולך אין ברירה
אלא להקשיב לכל מילה שלו,
או שזה יתפוס אותך, יחנוק אותך, ישחק בך
כמו יויו, עד שטיפת דם תזלוג על פנייך הנואשות
לידיים אוהבות, לעיניים חכמות.
והיא תצחק שהצליחה להכנס לך ללב שוב,
אבל זה כבר לא חשוב,
כשהדבר היחיד שאתה חולם עכשיו,
כשהיא מתקרבת, זה ללטף את גופה כשהיא נרטבת
מטיפות האהבה שלך, עם חצי חיוך עקום, מזוייף ובכלל לא אמיתי.
בדיוק כמוך, פחדנית.
תפלי עליי כמו גשם, תכי בי כמו רעם,
ותעשי גם שהחורף יעבור, הוא מתחנן.
היא צוחקת. תפסיק לבכות, היא אומרת,
תפסיק לגנוב את הדמעות שלי.
ואולי היא לאיודעת שאלו הדמעות של שנינו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Monster Of Hope