אחרי הפרפרים והזיוני שכל.

הנה סוד קטן ששמרתי מפניכם, אל תיבהלו, אל תתחרפנו, וכן, זה אפשרי.
*אם אתם נשים בהריון/סובלים ממחלות לב/סובלים מבחילות והקאות/נהנים מהם- נא לא להמשיך אל השורה הבאה למען בטחונכם האישי*

 לא קיימתי יחסי מין כבר 4 שבועות.

לא בגלל שעליתי במשקל או שהצטרפתי לכת, גם לא מכרתי את נשמתי לשטן.

עשיתי גמילה, להראות לעצמי שאני מסוגלת, לבדוק כמה אני מסוגלת. מסתבר שזאת הגמילה הכי מחרמנת בעולם וכל בנאדם שעובר ליידי אני מדמיינת אותו בעירום.

 כן, גם את אמא.

לא, את אבא לא.

לא רבים יבינו את מצוקתי, שכן אני, מה שנהגו פעם לכנות באגף הפסיכולוגיה, נימפומנית.

אז למה עשיתי את זה?

 יצאתי ממערכת יחסים מסובכת, השתוללתי על ימין ועל שמאל ובהתחלה אפילו יצאתי מכלל שליטה עד שהגעתי למקום שרמוטי אך אנושי.

אפילו פתחתי בתול על הדרך.

אחרי תקופה די ארוכה של אבל והתאוששות הגעתי למסקנה שסטוצים לא משתווים לאהבה, לא לאהבה שאני חוויתי כלפיו. החלטתי לעשות מעשה, או יותר נכון להפסיק לעשות מעשים ולראות מה יקרה. אז בהתחלה זה היה קל, לא הרגשתי בחיסרון, אח"כ התחלתי לוותר על הזדמנויות ממש ממש שוות וזה מעצבן.

אז מה קרה עכשיו? אני לא חושבת ש4 שבועות ללא סקס זה הספק גדול או זמן ממושך. זה פשוט הרבה בשבילי.

 אז עכשיו האקס התקשר.

 כן אותו אקס ממקודם.

 ואין על הסקס איתו, פשוט אין.

 ולצערי אני עדיין מאוהבת באידיוט.

והוא רוצה שאני אבוא לדירה שלו, לדבר כמובן.

השאלה היא אם לוותר על החוויה הזאת שאני מתחילה, של לחפש מישהו שיהיה איכפת לי ממנו, של לחפש זיון עם משמעות בשביל סקס ממש ממש טוב. אני כמו זונה מסוממת שהסרסור שלה פיטר אותה והיא הלכה לגמילה ואז פתאום נכנסה למעבדת מת' ועומד בכניסה כושי עם זין ענק שמציע לה עד חצי כס המלכות ולעזאזל, קחי גם את כס המלכות, רק תמכרי את נשמתך לשטן.

אז מוכרת? לא מוכרת?

עד לזיון[שכל] הבא...